לדלג לתוכן

שבעים הזקנים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

שִׁבְעִים הַזְּקֵנִים הוא כינוי לשתי קבוצות, האחת של משה רבנו והשנייה של תלמידי יהושע בן נון. לא ברור מהם היחסים בין שתי הקבוצות, והאם הן מהוות המשך זו לזו. בנוסף לשתי קבוצות אלה, מופיעים במסורת היהודית מספרים קרובים מאוד של "זקנים": שבעים ושניים זקנים בעניין תרגום השבעים, וכן חברי הסנהדרין, שעל פי ההלכה מנו שבעים ואחד תלמידי חכמים.

על זקנים אלה לא ידוע הרבה. בחטא המתאווים, משה טוען שאינו יכול לשאת את משא עם ישראל לבדו, ועל כן ה' מצווה אותו: ”ויאמר ה' אל משה אספה לי שבעים איש מזקני ישראל אשר ידעת כי הם זקני העם ושוטריו ולקחת אותם אל אהל מועד והתיצבו שם עמך” (ספר במדבר, פרק י"א, פסוק ט"ז). ה' האציל מרוח הנבואה של משה על שבעים הזקנים והם התנבאו: ”וַיֵּרֶד יְהוָה בֶּעָנָן וַיְדַבֵּר אֵלָיו וַיָּאצֶל מִן הָרוּחַ אֲשֶׁר עָלָיו וַיִּתֵּן עַל שִׁבְעִים אִישׁ הַזְּקֵנִים וַיְהִי כְּנוֹחַ עֲלֵיהֶם הָרוּחַ וַיִּתְנַבְּאוּ וְלֹא יָסָפוּ” (ספר במדבר, פרק י"א, פסוק כ"ה), אם כי כנראה באופן זמני חד-פעמי[1].

מטרת שבעים איש אלה לסייע היית לסייע למשה בהנהגת עם ישראל. על פי חז"ל, זקנים אלה למדו את התורה מפיהם של משה ואהרון, ואחר כך לימדו אותה לבני ישראל.[2]

במדרש אספה[3] מפורטים שמותיהם של שבעים הזקנים, בהם בצלאל בן אורי וחלק מנשיאי השבטים. לפי חז"ל, שבעים הזקנים הללו נבחרו מכל שבטי ישראל: כל שבט שלח שישה מועמדים, ומתוך 72 המועמדים נבחרו 70 בהגרלה: ”ונכתבו כולם נקובים בשמות ועל-ידי גורל. לפי שהחשבון עולה לי"ב שבטים, ששה ששה לכל שבט ושבט, חוץ משני שבטים שאין מגיע אליהם אלא חמשה חמשה. אמר משה 'אין שבט שומע לי לפחות משבטו זקן אחד'. מה עשה? נטל ע"ב פתקין, וכתב על שבעים 'זקן', ועל שניים חלק. וברר מכל שבט ושבט ששה, והיו ע"ב. אמר להם 'טלו פתקיכם מתוך קלפי'. מי שעלה בידו זקן - נתקדש, ומי שעלה בידו חלק - אמר לו 'המקום לא חפץ בך'.” (רש"י על במדבר יא כו). זו דוגמה לתהליך הנקרא סורטיציה.

זקני יהושע

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הזקנים הללו מוזכרים בפסוק ”ויאסוף יהושע את כל שבטי ישראל...ויקרא לזקני ישראל.” (ספר יהושע, פרק כ"ד, א'.) ובפסוק ”ויעבוד ישראל את אדני כל ימי יהושע וכל ימי הזקנים...אחרי יהושע.” (ספר יהושע, כ"ד, ל"א.) במשנה נאמר על הזקנים הללו:[4]

משה קיבל תורה מסיני, ומסרה ליהושוע, ויהושוע לזקנים, וזקנים לנביאים, ונביאים מסרוה לאנשי כנסת הגדולה.

פתיחת מסכת אבות.

על פי המשנה, יהושע לאחר מותו מסר את התורה לאותם הזקנים, והם היוו חוליה בשרשרת מסירת התורה לדורות הבאים. מהראשונים שבהם היה עתניאל בן קנז ומהאחרונים שבהם היה עלי הכהן.[דרוש מקור]

זקני שיבת ציון

[עריכת קוד מקור | עריכה]

המלבי"ם, בפירושו לספר נחמיה, מנמק כי נחמיה בן חכליה הציב שבעים איש לסנהדרין גדולה ושמותיהם מוזכרים בתוך השמונים ושלשה שמות -ונחמיה בכללם ובראשם.[5]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ רש"י על במדבר יא כה וראה בתרגום אונקלוס שם
  2. ^ מסכת ערובין, דף נ"ד, ב'.
  3. ^ מובא בילקוט שמעוני פרשת בהעלתך רמז תשלו
  4. ^ משנה, מסכת אבות, פרק א', משנה א'
  5. ^ מלבי"ם לספר נחמיה פרק י


ערך זה הוא קצרמר בנושא תנ"ך. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.