אהל אל-בית
 |
יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: שכתוב דחוף. ניסוחים קלוקלים בעברית. נכתב על ידי מי שאינו דובר עברית שפת אם.
| |
| יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: שכתוב דחוף. ניסוחים קלוקלים בעברית. נכתב על ידי מי שאינו דובר עברית שפת אם. | |
 |
ערך שניתן לשפר את מקורותיו
| |
| ערך שניתן לשפר את מקורותיו | |
באסלאם, אהל אל-בית (בערבית: أهل البيت; "בני הבית") הוא ביטוי המתייחס לבני משפחתו של מוחמד.
באסלאם הסוני, המונח רחב יותר ומתייחס גם לנשותיו של מוחמד, לכל בני חמולת האשם, ולעיתים אף לכל המוסלמים. באסלאם השיעי, המונח מתייחס למוחמד ולמי שנחשבים יורשיו החוקיים על פי השיעה: פאטמה, עלי, חסן, וחוסיין.
בקוראן
[עריכת קוד מקור | עריכה]הקוראן משתמש במונח 'אהל אל-בית' פעם אחת או פעמיים בתור תואר של כבוד כלפי נשותיו של מוחמד.[1] במקרה אחר המונח מתייחס לשרה, אשתו של אברהם. בפעם אחרת שהמונח מוזכר, הוא מתייחס לקרובי משפחתו של מוחמד (עלי, פאטמה, חסן וחוסיין), או לנשותיו.
לפי כמה פרשנויות, הקוראן גם מתייחס למונח "אהל אל-בית" בסורת א-שורא[2] במונח ״קוּרְבַּאא״ (כלומר, קרובי משפחתו של מוחמד).[3][4]
פרשנות
[עריכת קוד מקור | עריכה]ישנה מחלוקת לגבי מי נחשבים 'אהל אל-בית'. אמנם היו הרבה חילוקי דעות, יש קונצנזוס בין הסונים והשיעים המוסלמים, כי "אהל אלכיסאא" החדית' מתייחס באופן ספציפי לעלי, פאטמה, חסן ואת חוסיין. אזכור של 'אהל אל-בית', בני ביתו של מוחמד, נוכח פסוק בקוראן כדלקמן:[5]
ואשה מכן כי תלך בדרך אלהים ושלוחו ותעשה טוב, ניתן לה שכר כפליים ונזבדה זבד טוב. שבנה בבתיכן, ואל תענדנה בפאר עת הפתיות! התפללנה ותנינה צדקה ושמענה בקול אלהים ושלוחו, כי חפץ ד' להסיר כל תועבה מבית הנביא ולטהרכן! זכורנה את אותות אל ואת חכמתו הנקראים בבתיכן, כי הוא צופה ומביט אל כל!
— סורת אל-אחזאב, פסוקים 32–34, תרגום רקנדורף
הגדרה זו שנויה במחלוקת, ויש לה מספר פרשנויות. אחת המסורות מחשיבה את סלמאן הפרסי בתור אחד מבני לווייתו של מוחמד (האצחאב) – להבדיל מחסידיו של מוחמד שהיגרו איתו ממכה למדינה, ומהאנצאר (תושבי ית'רב/מדינה שקיבלו את מוחמד אליהם והמירו את דתם לאסלאם).
על פי הדוקטרינה הסונית, המונח כולל את נשותיו ותלמידיו של מוחמד, כפי שהוא מתייחס אליהם בפסוק הקודם - פרשנות המיוחסת לעבדאללה בן עבאס וכרימה בן אבי גהל, שניהם היו בני לווייתו של מוחמד. פירוש זה נתמך במסורות שונות על ידי אמירות המיוחסות למוחמד, שלפיהן הוא פונה אל כל נשותיו בתור 'אהל אל-בית'.[6] אנשים נוספים הנכללים בתוך 'אהל אל-בית', על פי ההשקפה הסונית, הם עלי, פאטמה, חסן וחוסיין, שהוזכרו במסורת של המעטפת. מספר גרסאות מזהות את אום סלמה, אחת מנשותיו של מוחמד, כחלק מאהל אל-בית. כך, על פי האנציקלופדיה של האסלאם "ההשקפה האורתודוקסית הנוכחית מבוססת על הדעה הרמונית, לפיה המונח 'אהל אל-בית' כולל את הנביא (מוחמד), עלי, פאטמה, חסן וחוסיין, יחד עם נשותיו של הנביא." לדברי לורה וצ'ה ואגליי באנציקלופדיה של האסלאם "יש סיפור המסופר במסורות רבות לפיו מוגן מחסה תחת גלימתו, בנסיבות משתנות, כולל מובלה הנכדים שלו חסן וחוסיין, בתו פאטמה, ובנו גיסה עלי; לכן חמשת אלו אשר מקבלים את התואר אהל אל-כסאא או "אנשי המעטפה". חלק ניסו להוסיף נשותיו של מוחמד ברשימה".[7]
לפי השיעים, רק מוחמד, פאטמה, עלי, חסן, חוסיין, וצאצאיהם נכללים בין 'אהל אל-בית'. הם מפרשים את השינוי בכינוי בפסוק מהקוראן ומראים שרק מי שנאמרו לעיל נכללים בתוך 'אהל אל-בית'. מדלונג כותב ש"שינוי המגדר שלו תרם באופן בלתי נמנע להולדתם של סיפורים שונים על אופי אגדי, כשהוא מצרף את החלק השני של הפסוק לחמשת אנשי המעטפת ". חפים מפשע וחסרי חכמים, ורואים בהם מסירות נפש כחלק חיוני מן הדת.
גם מוסלמים שיעים תומכים בטענה זו עם המסורת הנזכרת באוסף השיח הסוני. חוקרים סונים רבים מעידים על כך שפסוק הטיהור נחשף לגבי חמישה אנשים: מוחמד, עלי, פאטימה, חסן וחוסיין.
״עאישה מסרה: כי השליח של אללה (עליו התפילה והשלום) יצא בוקר אחד לבוש גלימה מפוספסת של שיער הגמל השחור ושם הגיע חסן בן עלי. הוא עטף אותו תחתיו, ואז בא חוסיין והוא עטף אותו תחתו יחד עם השני (חסן). ואז באה פאטמה והוא לקח אותה תחתיה, ואז בא עלי והוא גם לקח אותו תחתיה גם ואז אמר: כי חפץ ד' להסיר כל תועבה מבית הנביא ולטהרכן!״
(( צחיח מוסלם, הספר הנוגע לגמישות נשותיו של הנביא הקדוש (כתאב אל-פדאיל אל-סבעה), פרק ט': זכויותיך במשפחת הנביא המשפט האחרון של פסוק 33: 33.))
המסורת על קטע זה מהחדית' מיוחסת על פי מקורות שונים לפאטמה, בתו של מוחמד. היא סיפרה שאחרי שאביה ביקר בביתה, היה לו חום ולא הרגיש טוב, הוא ביקש גלימה תימנית שהביאה לו פאטמה וקיפלה אותה סביבו. מאוחר יותר הצטרפו אליו בגלימה התימנית נכדיו חסן וחוסיין, ואחריהם אביהם עלי בן אבי טאלב, שהיה בן דודו של מוחמד ובעלה של פאטמה. לבסוף פאטמה ביקשה רשות להיכנס לגלימה הזאת. כאשר כל חמשתם הצטרפו יחדיו מתחת לגלימה, מוחמד סיפר להם כי הפסוק הקוראני (33:33) מתייחס אליהם וכל חמשתם הם הנבחרים, והוא הוסיף כי הוא רוצה שאללה ירחיק אותם מכל הטומאות, ושלא יהיו בהישג ידם. לאחר מכן, הוא התפלל לאללה שיכריז על כל חמשתם בתור בני ביתו (אהל אל-בית) וירחיק אותם מהתועבות ומהטומאה. בעקבות הבקשה, אללה מיד שלח את המלאך ג'יבריל כדי לחשוף בפני מוחמד כי כל החמישה שהיו תחת הגלימה הם היקרים והקרובים ביותר לאללה והם "הטהורים שבטהורים", ללא עקבות של טומאה.[8]
הפלגים השיעיים של התריסריים והאסמאעיליה שונים ביחס לקו האימאמים. בעוד התריסריים מאמינים בשושלת הידועה בשם 12 האימאמים, האיסמעיליים מאמינים כי צאצאיו של אסמאעיל אבן ג'עפר, ולא אחיו מוסא אל-כאט'ם, היו במקום זאת יורשי האימאמים.
רוב, אבל לא כל השיעים מאמינים כי אלה האימאמים שנבחרו על ידי אללה להיות מנהיגי האומה האסלאמית.[9] פרשנות זו מבוססת על החדית' "אנשים של הגלימה", שבו הנביא מתייחס רק לפאטמה, עלי, חסן, חוסיין והנביא עצמו. (נאמר שהנשותיו של מוחמד לא היו חלק מ'אהל אל-בית' כי הן יכולות להיות גרושות וזה כבר לא חלק מאנשי הבית כאשר מת בעלן), המסורת שמוסלמים סונים רבים מאמינים בה, שמוחמד, פאטמה ושנים־עשר האימאמים הידועים כ"ארבעה עשר תוויות״.
משמעות
[עריכת קוד מקור | עריכה]באסלאם ניתן לבני משפחתו של מוחמד מעמד מיוחד. זאת, על סמך פסוקים מהקוראן ומהמסורת האסלאמית שמביעים אהדה כלפי קרובי משפחתו של מוחמד - אף על פי שבמקרים מסוימים ישנן פרשנויות שונות, למשל בפרשנות של אל-טברי לאמור בקוראן ”אמור: לא אשאל מכם שכר אחר כי אם לאהבה את קרוביכם!” (סורה 42, פסוק כ"ב, תרגום רקנדורף), הפסוק מתייחס כנראה למוסלמים אשר להם קשר דם עם מוחמד. פרשנות אחרת שאומצה על ידי האסלאם השיעי מיישמת את הפסוק לאהל אל-בית. ראיה נוספת מפרשת את הפסוק שהאהבה היא מצווה לקרובי המשפחה בכלל, והדעה האחרונה היא המועדפת על ידי המלומד העכשווי מדלונג.[10]
ההלכה האסלאמית (שריעה) אוסרת על ניהול כספי זכאה (המקבילה האסלאמית למעשר כספים) בידי קרובי משפחתו של מוחמד, מכיוון שכך מוחמד קבע בנוגע אליו ולמשפחתו.[11] ההסבר שניתן על ידי פרשנים מוסלמים רבים הוא, שמעשה הזכאה נועד לסייע לחוטאים לכפר על חטאיהם על ידי עזרה לנזקקים, ולכן זה יהיה בלתי הולם שקרובי משפחתו של מוחמד יתעסקו בכספים אלה. אולם, הם כן מקבלים חלק משלל הקרבות.[12][13] נהוג בתפילה האסלאמית לברך את מוחמד ובני משפחתו. בקהילות ערביות ומוסלמיות רבות, מייחסים מעמד חברתי גבוה לאנשים שטוענים כי הם צאצאיהם של בני משפחתו של מוחמד, והם מכונים "סיאדה" (אדונים) או "שרפאא'" (מכובדים).[14]
באסלאם השיעי, משפחתו של מוחמד מהווה את המרכז של החדית'. בגרסה אחת של דרשת הפרידה של מוחמד, הוא מוצג כאומר שאלוהים נתן למאמינים שני אמצעי הגנה: הקוראן ומשפחתו, בגרסאות אחרות שני אמצעי הגנה הם הקוראן ואת הסונה (הצהרות ופעולות של מוחמד). האמונה השיעית העממית מייחסת חשיבות קוסמולוגית למשפחה בטקסטים שונים, שבהם נאמר שאלוהים לא היה יוצר את השמיים ואת הארץ, אדם וחוה, או כל דבר אחר, אם לא היה להם. הרוב המכריע של השיעים רואה את ראשי המשפחה כנבחרים אלוהיים שנבחרו על ידי האלוהים.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]- נשותיו של מוחמד
- שבט קורייש
- שבט בני נצ'יר
- ההאשמית
- פאטמה בת מוחמד
- זרמים ואסכולות באסלאם
- התריסריים
- עלי בן אבי טאלב
- חסן בן עלי
- חוסיין (בן עלי)
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- איי. קיי. איי הווארד, אהל אל-בית ב Encyclopædia Iranica.
- אהל אל-בית, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Böwering, Gerhard; Patricia Crone; Wadad Kadi; Mahan Mirza; Muhammad Qasim Zaman; Devin J. Stewart (11 בנובמבר 2012). The Princeton Encyclopedia of Islamic Political Thought. Princeton University Press. ISBN 9780691134840.
The term ahl al-bayt (the people of the house) is used in the Qur'an as a term of respect for wives, referring to Abraham's wife Sarah (Q. 11:73), for example, and to the Prophet Muhammad's wives, who are declared to be purified by divine act: "God's wish is to remove uncleanness from you" (Q. 33:32-33).
{{cite book}}: (עזרה) - ^ סורה 42, פסוק 23
- ^ "The Ahlul Bayt". Al-Islam.org.
- ^ "The Quran Speaks About Ahlul Bayt".
- ^ "ĀL-E ʿABĀ".
- ^ See:
- ^ "Fāṭima." Encyclopaedia of Islam, Second Edition. Edited by: P. Bearman, Th. Bianquis, C.E. Bosworth, E. van Donzel, W.P. Heinrichs. Brill Online, 2014. Reference. 8 April 2014
- ^ Tabari, Muhammad bin Jarir (1991). Jame al-Bayan Fi Tafsir al-Quran. Vol. 22. Beyrut: Dar al-Ma'rifah. p. 6.
- ^ Madelung, 1997, pp. 13-17
- ^ Madelung (1997) p. 13
- ^ al-Munajjid, Shaykh Muhammad. "Ruling on giving zakaah to Ahl al-Bayt". islamqa.info. נבדק ב-15 בנובמבר 2014.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Madelung (1997) p. 14
- ^ A verse in the Qur'an reads: "That which Allah giveth as spoil unto His messenger from the people of the townships, it is for Allah and His messenger and for the near of kin and the orphans and the needy and the wayfarer, that it become not a commodity between the rich among you.", ( סורה 59, פסוק 7)
- ^ Ahl al-Bayt, Encyclopedia of Islam and the Muslim world.
בקרת זהויות  |
|
|---|