לדלג לתוכן

אהל א-ראי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

אהל א-ראיערבית: اهل الرأي), ניתן לתרגם לעברית כ"אנשי הדעת"[1]). הוא זרם קדום באסלאם אשר תומך בשימוש בהיגיון כדי להגיע להחלטות הלכתיות. החלוצים של הזרם, שכללו הרבה פוסקי הלכה מהאסכולה החנפית, השתמשו במילה "ראי", כדי לשקף שימוש בהיגיון ובשכל הישר.

בין הראשונים שהחלו בזרם הזה אפשר למצוא את האימאם אבו חניפה א-נעמאן, אבי האסכולה החנפית[2].

מאפיינים עיקריים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

פוסקי ההלכה מהזרם הזה נוהגים לעשות שימוש נרחב בעקרון ההלכתי שנקרא "קיאס" (قياس)[3]، שבו נעשה שימוש בהסקת מסקנות על בסיס של אנלוגיה, תוך כדי השוואה בין יסוד הלכתי לבין מצב נתון שלא היה קיים בזמן שבו הגיע היסוד ההלכתי.

כמו כן, גם האסתסלאח (استصلاح)[4] מהווה את אחד מאבני היסוד של הזרם הנ"ל, והוא התהליך שבו הפוסק נותן את פסיקתו על בסיס האינטרס הציבורי הרחב, ועל מה שמועיל וטוב לחברה. השימוש בתהליך הזה נחשב לתהליך לגיטימי כל עוד שהתחום המדובר הוא תחום אפור שאין בו יסוד הלכתי ברור במקורות.

תהליך נוסף שבו משתמשים אנשי הדעת כדי לפסוק הלכה הוא תהליך שנקרא "חילה" (حيلة)[5] .

בדומה לשאר הזרמים האסלאמים, גם אהל א-ראי מתבססים על הקוראן והסונה כמקורותיהם העיקריים לפסיקת הלכה.

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ عبد الحميد الإدريسي, في نقد مقولة "أهل الرأي وأهل الحديث"
  2. ^ Encyclopaedia of Islam
  3. ^ The Islamic Origins of the Common Law, North Carolina Law Review, 1999
  4. ^ Shari'ah: Islamic Law, Ta-Ha Publishers Ltd, 2008
  5. ^ A History of Islamic Societies, Cambridge University Press, 2014


ערך זה הוא קצרמר בנושא אסלאם. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.