איסמט אינני

איסמט אינני
İsmet İnönü
לידה	24 בספטמבר 1884; איזמיר, האימפריה העות'מאנית
פטירה	25 בדצמבר 1973 (בגיל 89); אנקרה, טורקיה
מדינה	טורקיה
מקום קבורה	אנטקביר
השכלה	הקולג' הצבאי העות'מאני
מפלגה	מפלגת העם הרפובליקאית
בת זוג	מבהיבה אינני
	11 בנובמבר 1938 – 24 במאי 1950; (11 שנים)
	→ מוסטפא כמאל אטאטורק ג'לל באייר ←
	1 בנובמבר 1923 – 22 בנובמבר 1924; (שנה)
	→ אלי פטהי אוקיאר אלי פטהי אוקיאר ←
	3 במרץ 1925 – 25 באוקטובר 1937; (12 שנים)
	→ אלי פטהי אוקיאר ג'לל באייר ←
	20 בנובמבר 1961 – 20 בפברואר 1965; (3 שנים)
	→ אמין פרטין אזדילק סואט היירי אירגיפלי ←
חתימה

מוסטפא איסמט אינני (בטורקית: Mustafa İsmet İnönü; ‏24 בספטמבר 1884 – 25 בדצמבר 1973) היה איש צבא ומדינאי טורקי, הראשון שכיהן כראש המטות המשולבים של טורקיה וכראש ממשלתה, וכן כנשיאה השני.

הוא נולד באיזמיר. אביו היה עובד מדינה עות'מאני ממלטיה, ואמו בת לפליטים טורקים שנמלטו מבולגריה במהלך המלחמה העות'מאנית-רוסית שהתרחשה בין השנים 1877–1878. אינני היה ידידו הקרוב של מוסטפא כמאל, והוא היחיד שזכה להיקבר לצדו באנטקביר, המאוזוליאום של אטאטורק באנקרה.

כאיש צבא

אינני סיים את לימודיו באקדמיה הצבאית ב-1903. הוא התגייס לצבא העות'מאני ונודע כאיסמט פאשה (İsmet Paşa). הוא השתתף בדיכוי מרד שפרץ באזור אדירנה ב-1906, וכשהוקמה מועצת האיחוד והקידמה (İttihad ve Terakki Cemiyeti) בידי הטורקים הצעירים, הצטרף לשורותיה. הוא שירת בסוריה ובתימן, ומשהחלה מלחמת העולם הראשונה שירת תחילה לצדו של מוסטפא כמאל באזור צ'נקלה ובחזית נגד צבאות רומניה ורוסיה. ב-1917 שירת בגזרות הקווקז וארץ ישראל, ולקראת סוף המלחמה ב-1918 בסוריה שוב תחת פיקודו של מוסטפא כמאל.

לאחר מלחמת העולם הראשונה הצטרף אינני למלחמת העצמאות של טורקיה עליית התנועה הלאומית הטורקית והקמת האספה הלאומית הגדולה של טורקיה: תנועה הלאומית הטורקית, וכשהוקמה האספה הלאומית הגדולה של טורקיה מונה למפקד צבאה, תפקיד בו החזיק עד ל-10 בנובמבר 1921. ב-10 בנובמבר 1920 יצא לחזית במלחמת יוון–טורקיה, ולאחר שפיקד בהצלחה על כוחות האספה הלאומית בשני הקרבות באינני (İnönü) בינואר ובמרץ 1921, הוא מונה למפקד חזית זו ב-4 במאי 1921. ב-1934, עם הנהגת שמות משפחה בטורקיה, אימץ אינני לעצמו את שמו של האתר שבו התרחשו שני הקרבות כשם משפחתו. הוא המשיך והשתתף ביתר הקרבות במלחמת יוון–טורקיה עד לסיומה ב-1922.

כמדינאי בתקופת מוסטפא כמאל

עם תום מלחמת יוון–טורקיה מונה אינני לשר החוץ של האספה הלאומית ב-25 באוקטובר 1922, ובמסגרת זו שימש כראש צוות המשא ומתן בוועידת לוזאן, שניסחה את הסכם לוזאן אשר נחתם ב-24 ביולי 1923. הוא נחשב כמי שהביא להתמשכות הדיונים משך למעלה מחצי שנה ולהפסקתם בשל עקשנותו וחוסר נכונותו לוותר על עמדותיו. הוא סיים את תפקידו כשר החוץ ב-27 באוקטובר 1923. ב-1 בנובמבר 1923, כשבוע לאחר הכרזת העצמאות של הרפובליקה הטורקית ולאחר מינוי של מוסטפא כמאל כנשיא המדינה, מונה אינני לראש ממשלת טורקיה. הוא שימש בתפקיד זה משך שבע כהונות עד 25 באוקטובר 1937, למעט שלושה וחצי חודשים בסוף 1924 ובתחילת 1925.

כנשיא המדינה

עם מותו של אטאטורק ב-1938 היה אינני לנשיאה השני של טורקיה ב-11 בנובמבר 1938. הוא השלים את יוזמתו של אטאטורק לסיפוח מדינת האטיי במחצית שנת 1939, ויזם וטיפח את פולחן האישיות של אטאטורק ואת מיתוס היותו "אבי האומה" הטורקית המודרנית. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה הפעילו הן מדינות הציר והן בעלות הברית לחצים על אינני במטרה לצרף את טורקיה למלחמה לצידן.

אינני, אשר זכר את מוראותיה של מלחמת העולם הראשונה ואת תוצאותיה העגומות מבחינת האימפריה העות'מאנית, עמד על כך שטורקיה תשמור על נייטרליות. הוא הצליח לדחות את הצטרפותה של טורקיה למלחמה עד 23 בפברואר 1945, עת הצטרפה אל בעלות הברית, דבר הנחשב לאחת מהצלחותיו הפוליטיות החשובות ביותר. מעבר לעובדה שההצטרפות למלחמה לצד בעלות הברית בשלב זה של המלחמה לא סיכנה את הטורקים וקנתה לטורקיה את הזכות להימנות עם הצד המנצח ולהצטרף אל האומות המאוחדות, ביקש אינני להשיג את תמיכתן של בריטניה וארצות הברית במקרה שסטלין ינסה לממש את רצונו להשתלט על מצרי הבוספורוס והדרדנלים. מטרה זו הושגה כאשר נשיא ארצות הברית הארי טרומן, פרסם ב-12 במרץ 1947 את דוקטרינת טרומן, אשר הייתה במקורה הצהרת מדיניות-נגד לפעולות ברית המועצות (בעיקר באירופה) ובמיוחד נגד תמיכתה בתנועות הקומוניסטיות באיראן, בטורקיה וביוון. מעבר לחשיבותה ההצהרתית של הדוקטרינה, היא הביאה עמה סיוע כלכלי וצבאי אמריקאי רחב היקף לטורקיה.

בתקופה הרב-מפלגתית

טורקיה נכנסה לתקופה הרב-מפלגתית בבחירות שהתקיימו ב-14 במאי 1950, וב-22 במאי 1950 סיים אינני את תפקידו כנשיא כאשר מפלגתו, מפלגת העם הרפובליקאית, הפסידה בבחירות. הוא היה לראש האופוזיציה עד לאחר ההפיכה הצבאית ב-1960, ונבחר שוב כראש ממשלת טורקיה ב-20 בנובמבר 1961. עם זאת, בשנים אלה חוותה טורקיה חוסר יציבות פוליטית, ובמשך מעט יותר משלוש שנים עמד אינני בראש שלוש ממשלות שונות. ב-20 בפברואר 1965 הפסידה מפלגתו בבחירות ועברה שוב לאופוזיציה. אינני נותר מנהיג המפלגה עד 8 במאי 1972, עת הוחלף על ידי בולנט אג'וויט. בנובמבר 1972 הוא התפטר מהפרלמנט וממפלגתו כמחאה על כך שמפלגתו פרשה מתמיכה בממשלה. מתוקף היותו נשיא לשעבר הוא מונה לחבר הסנאט ועלו השערות שבכוונתו להתמודד שוב על הנשיאות במרץ 1973, עם תום כהונתו של ג'וודט סונאי^[1]. אינני מת בשנה שלאחר מכן.

מעבר ל-12 שנות כהונתו כנשיא טורקיה, כיהן אינני כראש ממשלתה בעשר כהונות שונות, שנמתחו על פני 16 שנים לערך, וכפי שהעיד על עצמו, "בכל כהונה, כאילו אני מתחיל את חיי מחדש" (Ben her devre yeni bir hayata başlar gibi başlarım).

ראו גם

היסטוריה של הרפובליקה הטורקית

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא איסמט אינני בוויקישיתוף

איסמט אינני באתר טורקי המוקדש למלחמת העולם הראשונה (אורכב 27.09.2013 בארכיון Wayback Machine)
איסמט אינני באתר נשיאי טורקיה
topic/battles-of-inonu איסמט אינני, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
איסמט אינני, באתר "Find a Grave" (באנגלית)

הערות שוליים

^ ש. כהן, איסמט אינונו, בן 88, פרש מהפרלמנט התורכי וממפלגתו, מעריב, 17 בנובמבר 1972

[1] ש. כהן, איסמט אינונו, בן 88, פרש מהפרלמנט התורכי וממפלגתו, מעריב, 17 בנובמבר 1972

[1]