יחיא סינוואר
 | |||||||||
| יחיא סינוואר, 2012 | |||||||||
| לידה |
29 באוקטובר 1962 ח'אן יונס, רצועת עזה המצרית | ||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| נהרג |
16 באוקטובר 2024 (בגיל 61) תל א-סולטאן, רפיח, רצועת עזה | ||||||||
| מדינה |
 הרשות הפלסטינית | ||||||||
| כינוי | אבו איברהים | ||||||||
| השכלה |
האוניברסיטה האסלאמית בעזה  | ||||||||
| מספר צאצאים |
3 | ||||||||
| השתייכות |
 חמאס | ||||||||
| תפקידים בשירות | |||||||||
| |||||||||
| פעולות ומבצעים | |||||||||
  | |||||||||
יַחְיא אבראהים חסן סִנְוָאר (בערבית: يحيى إبراهيم حسن السنوار, תעתיק מדויק: יחיא אבראהים חסן אלסנואר; 29 באוקטובר 1962 – 16 באוקטובר 2024), אשר כונה גם אבו אבראהים, היה מנהיג ארגון הטרור חמאס ברצועת עזה מפברואר 2017, וראש הלשכה המדינית של חמאס מאוגוסט 2024 עד למותו בהיתקלות עם כוחות צה"ל ברפיח במהלך מלחמת חרבות ברזל. ממייסדי הזרוע הצבאית של חמאס, גדודי עז א-דין אל-קסאם.
סינוואר יזם והוביל את מתקפת הפתע על ישראל ב-7 באוקטובר 2023, במהלכה התבצעו פשעים נגד האנושות ופשעי מלחמה ובהם אלימות מינית, טבח, ביזה וחטיפת אזרחים, ולאחר מכן הוביל את הלחימה של חמאס ברצועת עזה במלחמת חרבות ברזל, ואת המשך שיגורי רקטות מרצועת עזה לישראל.
ביוגרפיה
סינוואר נולד ב-29 באוקטובר 1962, וגדל במחנה הפליטים ח'אן יונס. מקור משפחתו מאל-מג'דל. דווח כי היה חבר ילדות של מוחמד דף.[1] לאחר סיום לימודיו בבית הספר לבנים בח'אן יונס, למד באוניברסיטה האסלאמית בעזה וקיבל תואר ראשון בלימודים ערביים.[2]
הוא נעצר לראשונה ב-1982, בזמן לימודיו האקדמיים, בשל פעילות סטודנטיאלית אסלאמית.[3] בתחילה הושם במעצר מנהלי למשך 4 חודשים, ושבוע לאחר שחרורו נעצר שוב למשך 6 חודשים.[3] בהיותו בכלא התיידד עם מספר פעילים פלסטינים אחרים והחליט להקדיש את עצמו ל"סוגיה הפלסטינית". ב-1985 נעצר שוב ונשפט לתקופת מאסר של 8 חודשים.[3] בעקבות סדרת פגישות עם אחמד יאסין בשנים 1984–1985, היה סינוואר מעורב בהקמת חמאס בדצמבר 1987.[1] בפרט היה אחראי לצד רווחי מושתהא על הקמת מנגנון הביטחון הפנימי של חמאס (המג'ד), ששימש לאיתור משתפי פעולה עם ישראל ורציחתם. מנגנון זה חולק לתאים בתוך רצועת עזה.[4]
שנות המאסר בישראל
ב-20 בינואר 1988 נעצר סינוואר בן ה־26 על ידי כוחות הביטחון הישראליים.[5][3] ב-1989 הוא הורשע ברצח ארבעה פלסטינים שחשד בהם כי שיתפו פעולה עם ישראל, ונידון לחמישה מאסרי עולם (426 שנים). בהמשך אף הוארכה תקופת המאסר ב־25 שנים נוספות, לאחר שתכנן בין כותלי הכלא חטיפת חיילים לצורכי מיקוח.[5] בחקירתו בכלא הודה במיוחס לו בעקבות פתווה שניתנה לו על ידי השייח' אחמד יאסין, ועבר חקירה שבה שיתף פעולה ומסר את שמותיהם של מרואן עיסא, אחמד ע'נדור, ומוחמד דף. בהמשך הוכנס לתא המעצר עם עוד כ-20 בכירים בחמאס, שם הורה יחד עם אחמד יאסין לרצוח את חוקר השב"כ באמצעות סלאח שחאדה, שהחזיק בחגורה שחורה בג'ודו.[6]
במהלך שהותו בכלא למד סינוואר עברית שוטפת ואף התראיין בעברית בטלוויזיה הישראלית. בשנת 2008, בעת שהייתו בכלא בישראל, עבר ניתוח להסרת גידול סרטני במוחו.[7] הוא היה ידוע בכלא כאסיר בעל עוצמה והשפעה על שאר האסירים, המסוגל להתייחס באלימות קשה למתנגדים וליריבים בתוך חמאס, ובשל כך קיבל את הכינוי "הקצב מח'אן יונס". עם זאת, היה ידוע גם כמי שמסוגל לרקום קשרים טובים עם אנשי הביטחון הישראלי. סינוואר הועבר בין לפחות ארבעה בתי כלא, בהם בית הסוהר שקמה, בית המעצר הדרים, כלא נפחא, וכלא רמלה. הוא ניסה לברוח מהכלא פעמיים, בפעם הראשונה בבית הסוהר שקמה (שם חפר חור דרך הקיר של תאו), ובפעם השנייה בכלא רמלה (שם חתך סורגים בחלונו). שני ניסיונות אלה נכשלו.[3]
בשנת 2011 שוחרר במסגרת עסקת שליט[8] ונחשב לבכיר המשוחררים בהסכם. קרבתו לאחיו מוחמד סינוואר, שהיה מעורב בכליאת שליט, הקנתה לו מעמד בארגון העסקה. כמו כן, היה מקורב לאחמד ג'עברי. עסקת שליט העלתה את קרנו בקרב אנשי הארגון.
לאחר שחרורו
בנובמבר 2012, בזמן מבצע עמוד ענן, נפגש סינוואר בטהראן עם מפקד כוח קודס, קאסם סולימאני. בשנת 2015 הפך למחבל עולמי שהוכרז באופן מיוחד על ידי ממשלת ארצות הברית, לצד מוחמד דף ורוחי מושתהא.[9]
בפברואר 2017 נבחר סינוואר בבחירות פנימיות למנהיג חמאס ברצועת עזה[10] והחליף את אסמאעיל הנייה. בין השניים נוצר נתק שהשפיע לרעה על הארגון.[11] במרץ 2018 הוביל את העימותים בגבול עם ישראל ואף השתתף בהם בעצמו.[12][13] עליית השפעתו סימנה את חזרת מוקד תנועת חמאס לעזה, שבה צמחה, על חשבון חמאס בחו"ל בהנהגת ח'אלד משעל, אסמאעיל הנייה ומוסא אבו מרזוק. באוקטובר 2018 התראיין לעיתונאית האיטלקייה פרנצ'סקה בורי והריאיון עימו פורסם ב"ידיעות אחרונות". בריאיון אמר כי "מלחמה חדשה היא לא האינטרס של אף אחד. בוודאי לא האינטרס שלנו. למי יש רצון להתעמת עם ארבע רוגטקות מול מעצמה גרעינית?" ולאחר מכן אמר כי "אני לא אומר שלא אלחם יותר. אני אומר שאני לא רוצה עוד מלחמות. אני רוצה את סוף המצור".[5]
בבחירות הפנימיות לראשות ממשל חמאס בעזה, שהתקיימו ב-9 במרץ 2021, נבחר סינוואר שוב לקדנציה נוספת של ארבע שנים. בתחילה ניצח אותו ניזאר עוודאללה בסיבוב הראשון בפער של 7 קולות.[14] בכיר אנונימי לשעבר בפת"ח טען כי מרואן עיסא, מספר 2 בזרוע הצבאית של חמאס, איים עם אנשיו על חברי ועדת השורא ודרש שיתמכו במועמדותו של סינוואר.[15] בסופו של דבר ניצח סינוואר בסבב רביעי את עוודאללה.[16] לטענת בכיר פת"ח, בכירים הנחשבים למתונים בהנהגת חמאס, בהם איסמעיל הנייה וח'ליל אל-חיה, הבינו כי פניו של סינוואר לעימות חזיתי גדול עם ישראל ולכן מילטו את עצמם ואת משפחותיהם מרצועת עזה לאחר ניצחונו בשנת 2021. אחרים ברחו מספר ימים לפני מתקפת הפתע על ישראל ב-7 באוקטובר 2023, כולל ראזי חמד ובנו הבכור של הנייה.[15] לטענתו הם לא ידעו את המועד המדויק למתקפה, אך ידעו על עצם קיומה.
במאי 2021 הוביל את חמאס במהלך מבצע שומר החומות, אז גם התראיין למספר כלי תקשורת וערך מסיבות עיתונאים בנושא.[17][18][19]
במלחמת חרבות ברזל
ב-7 באוקטובר 2023 פתח חמאס בהנהגת סינוואר במתקפת הפתע על ישראל, בה נרצחו ונהרגו כ-1,163[20] ישראלים וזרים, ונחטפו למעלה מ־250 ישראלים. בתגובה פתחה ישראל במלחמת חרבות ברזל, שגרמה לעשרות אלפי הרוגים, לחורבן נרחב ברצועת עזה ולהפיכת יותר ממיליון מתושבי צפון הרצועה לפליטים. ביתו של סינוואר הופצץ בתחילת המלחמה.[21] לכל אורך המלחמה, השקיעה ישראל מאמצים מיוחדים כדי ללכוד את סינוואר, שנמלט במערכת המנהרות התת-קרקעיות ברחבי הרצועה ומספר פעמים חמק מידי צה"ל בטווח קצר.[22]
בינואר 2024 הכניס האיחוד האירופי את שמו של סינוואר לרשימת פעילי הטרור שלו, ובכך השית עליו סנקציות כלכליות.[23] עוד קודם לכן, צרפת, בריטניה ויפן הטילו עליו סנקציות בעצמן, והקפיאו משאבים וכסף שהחזיק תחת ריבונותן.[23] ב-20 במאי 2024 ביקש התובע הראשי בבית הדין הפלילי הבין-לאומי בהאג להוציא צו מעצר לסינוואר, במסגרת חקירת בית הדין הפלילי על מספר סעיפים של פשעי מלחמה ופשעים נגד האנושות במהלך מלחמת חרבות ברזל. בקשה לצווי מעצר בחשדות דומים הוגשה גם נגד איסמאעיל הנייה ומוחמד דף, במקביל הוגשה בקשה לצווי מעצר בגין חשד לפשעים נגד האנושות גם עבור ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו ושר הביטחון יואב גלנט.[24]
ב-6 באוגוסט 2024, בעקבות ההתנקשות באסמאעיל הנייה, מונה סינוואר לראש הלשכה המדינית של חמאס.[25][26]
מותו
ערך מורחב – הריגת יחיא סינוואר
סינוואר נהרג ב-16 באוקטובר 2024 בהיתקלות עם לוחמי צה"ל מגדוד 450 של חטיבת ביסלמ"ח ומחטיבת שריון 460 באזור שכונת תל א-סולטאן ברפיח,[27] וגופתו נלקחה לשטח ישראל.[28]
דעותיו
אמונה משיחית
סינוואר היה נחשב בקרב תומכיו לבקי בדת האסלאם, ונחשב כ"חאפז" – אדם ששינן את הקוראן כולו וזכר אותו בעל-פה.[29]
בכתבה של שלומי אלדר משנת 2024, מספר פלסטינים עשירים שנמלטו למצרים מרצועת עזה בעקבות מלחמת חרבות ברזל תיארו כיצד תפיסות דתיות משיחיות השפיעו על הנהגת חמאס בהובלת סינוואר והביאו אותם להאמין כי בסיוע התערבותו של אללה הם יצליחו לכבוש את כל ישראל.[15] לפי סופיאן אבו זיידה ובכירי פת"ח נוספים, כשנתיים לפני המלחמה, החל משנת 2021, החלו בהנהגת חמאס לדבר במונחים דתיים של אחרית הימים ועל מימוש "ההבטחה האחרונה" (אל-ועד אל אח'יר) כחלק מיום הדין באסלאם, שבה כל בני האדם יהפכו למוסלמים. לדבריו, סינוואר ואנשיו פירשו פרשנות קיצונית ומילולית של "ההבטחה", ופירוש זה חלחל לכל המסרים שלהם – בדרשות, נאומים, הרצאות בבתי ספר ובאוניברסיטאות. המסר המרכזי היה קיום ההבטחה האחרונה, כולל הריגת כל ה"כופרים" או המרתם בכוח לאסלאם.[15]
מסרים אלה היו גלויים, אולם נחשבו כדברי טירוף, או מסר שנועד לטובת יחסי ציבור, כדי להסיט את תשומת הלב מהבעיות הכלכליות והמצוקה של תושבי עזה.[15] אות נוסף להקצנה זו היה כנס שהתקיים בשנת 2021 שבו דנו אנשי חמאס בפרטי פרטים בניהול ישראל לאחר כיבושה, כולל הקצאת אנשים לצורך ניהול קנטונים שונים, רשימת מלאי של נכסים בישראל, ותוכניות למניעת בריחת מוחות יהודיים מישראל לאחר כיבושה.[15] בנאום כתוב ששלח סינוואר לוועידה, הוא רמז כי כיבושה המלא של ישראל קרוב, וכי "שחרור מלא של פלסטין מהים עד הנהר" הוא לב החזון האסטרטגי של חמאס.[15]
היחס לישראל ולסכסוך
ב-30 במאי 2019 הכריז סינוואר: "הקונפליקט הזה יסתיים רק עם הסרת הכיבוש מכל אדמותינו הכבושות, ולא לפני שנחזור לירושלים ונתפלל בשטחים המשוחררים והמטוהרים של מסגד אל-אקצא".[30]
ב-2022, ראש המטה לביטחון לאומי, מאיר בן שבת, חשף כי במהלך אחד הניסיונות להביא להרגעה והסדרה בין ישראל לעזה ב-2018, שלח סינוואר פתק שיועד לרה"מ נתניהו ובו הפציר בו לקחת "סיכון מחושב".[31]
ספרו "הקוצים והציפורן"
סינוואר כתב ספר בשם "הקוצים והציפורן" בשנת 2004, בזמן שהותו במאסר בישראל. הספר מתרחש ממלחמת ששת הימים ועד האינתיפאדה השנייה, ומתאר את חייה של המשפחה הפלסטינית הפרטית והלאומית על רקע הטראומות שחוו לאורך ההיסטוריה. סינוואר מרבה לתאר את השפלת העם הפלסטיני על ידי ישראל, תוך התמקדות בשתי תופעות מרכזיות: משתפי הפעולה עם ישראל ועובדים פלסטינים בישראל.[32]
ניסיונות להורגו
.jpg)
במהלך מלחמת חרבות ברזל, דווח כי במהלך השנים הוצעו תוכניות מעשיות להריגת סינוואר, אך אלה לא אושרו או נתקלו בהתנגדות, לעיתים בדרג המדיני ולעיתים בדרג המבצעי.[33][34][35]
במהלך מבצע שומר החומות דרש ראש הממשלה, בנימין נתניהו, להרוג את מוחמד דף, או בעדיפות שנייה את סינוואר, אך צה"ל והשב"כ לא הצליחו בכך.[36] לאחר המבצע טען ראש השב"כ נדב ארגמן שסינוואר הופך לאתגר אסטרטגי עבור ישראל ודרש להורגו. דרישתו זאת לא נענתה על ידי ראש הממשלה בנימין נתניהו.[37] יוני בן-מנחם טען שההימנעות מלהרוג את סינוואר נבעה מכך שישראל כבולה מבחינה מדינית, ולא רצתה להיות מואשמת בפתיחת סבב לחימה נוסף ברצועת עזה.[38] באוגוסט 2021, לאחר שנורתה רקטה מעזה לעבר ישראל, דרש ראש הממשלה נפתלי בנט להרוג את סינוואר. הוקם חפ"ק ייעודי של צה"ל והשב"כ לביצוע המשימה, אך למרות לחץ ראש הממשלה המשימה לא יצאה לפועל. במאי 2022 בנט העלה שוב את האפשרות אך בצה"ל התנגדו.[36] חמאס התייחס לפרסום על כוונה זו והכריז כי איום בפעולה כזו יביא ל"רעידת אדמה".[39]
בספטמבר 2024 הוגדר סינוואר על ידי מערכת הביטחון כ"מנותק קשר" והחלה להיבדק האפשרות שנהרג בתקיפה אווירית של צה"ל.[40][41] מספר שבועות קודם לכן הופצצה מערכת מנהרות שהיה חשד סינוואר נמצא בה.[42] ב-7 באוקטובר 2024 דווח על כך שהתחדש הקשר בין סינוואר למתווכות (קטר ומצרים) והוא חי.[43][44]
חיים פרטיים
מנובמבר 2011 עד מותו סינוואר היה נשוי לסמר אבו זמר, הצעירה ממנו ב-18 שנה, ולהם שלושה ילדים. אבו זמר היא בעלת תואר שני ביסודות הדת מהאוניברסיטה האסלאמית בעזה, שם גם עבדה כמרצה עד חתונתה.[45] על פי מקורות אחרים, סינוואר היה נשוי לשתי נשים, והיה אב לתשעה ילדים.[46]
קישורים חיצוניים
חדשות 2, מנהיג חמאס החדש בעזה ב-2006: "יודעים שאין ביכולתנו לפרק את ישראל", באתר מאקו, 14 בפברואר 2017- רפי רשף, הריאיון הנדיר של סינוואר ב-2006: "נמרר לישראלים את החיים בדיאלוג על הפסקת האש", באתר מאקו, 23 במאי 2021
- אסף גבור, מקור ראשון, בעל הבית החדש: לאן מועדות פניו של יחיא סנוואר?, באתר nrg, 18 בפברואר 2017
פרנצ'סקה בורי - עזה, "הפסקת אש מבחינתי היא שקט מוחלט. וסיום המצור", באתר "ידיעות אחרונות", 5 באוקטובר 2018
אמיר בר שלום, "עיניים של רוצח": פחדן, פיקח ושונא ישראל - לאן מנווט יחיא סינוואר?, ערוץ תאגיד השידור הישראלי, באתר יוטיוב, 25 במאי 2018- זמן אמת עונה 7, בחזרה לקצב מחאן יונס - יחיא סינוואר, בערוץ היוטיוב של כאן 11 - תאגיד השידור הישראלי (שודר לראשונה בשנת 2019)
- חיים לוינסון, "חנקתי אותו. הוא הבין שמגיע לו למות": העדויות של יחיא סינוואר כשנחקר בישראל, באתר הארץ, 8 בנובמבר 2023
- נטע סרוסי, המסמכים שחושפים: כך קיבל רב המרצחים יחיא סינוואר חנינה מממשלת ישראל, באתר גלובס, 7 ביוני 2024
הערות שוליים
- ^ 1 2 Bolliger, Monika; Heyer, Julia Amalia; Koelbl, Susanne; Reuter, Christoph; Schaap, Fritz; Schröder, Thore; Zand, Bernhard (2023-12-21). "A Gaza Conundrum: The Story Behind the Rise of Hamas". Der Spiegel (באנגלית). ISSN 2195-1349. נבדק ב-2024-06-29.
- ^ "Yehya Ibrahim Sinwar". Ezzedeen AL-Qassam Brigades. ארכיון מ-2 בספטמבר 2016.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 1 2 3 4 5 يحيى السنوار.. أسير محرر يقود حماس في قطاع غزة, الجزيرة نت (בערבית)
- ^ Yehya Ibrahim Sinwar, Ezzedeen Al-Qassam Brigades, 2016-09-02
- ^ 1 2 3 "הפסקת אש מבחינתי היא שקט מוחלט. וסיום המצור", באתר "ידיעות אחרונות", 4 באוקטובר 2018
- ^ שבע עם איילה חסון | 19.10.24, באתר כאן – תאגיד השידור הישראלי, 19 באוקטובר 2024
- ^ ישראל ריפאה את סנוואר מגידול בראש, קונטאר היה השליח שלו", באתר מעריב אונליין, 14 בפברואר 2017
- ^ אבי יששכרוף, האויב מספר אחת: המנהיג החדש של חמאס בעזה, באתר וואלה, 17 בדצמבר 2015
- ^ "Terrorist Designations of Yahya Sinwar, Rawhi Mushtaha, and Muhammed Deif". United States Department of State. 8 בספטמבר 2015. ארכיון מ-14 בינואר 2017.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ יאסר עוקבי, איסמעיל הנייה הודח מהנהגת חמאס, יחיא סנואר נבחר במקומו, באתר מעריב אונליין, 13 בפברואר 2017
- ^ דניאל סיריוטי, קרע חסר תקדים בחמאס: ארגון הטרור מפוצל בין סינוואר להנייה, באתר ישראל היום, 21 בנובמבר 2018
- ^ מרגיש בטוח? סינוואר הגיע לגדר, באתר מאקו, 30 במרץ 2019
- ^ לילך שובל, שחר קליימן, עזה: סינוואר הגיע להפגנות בגבול, באתר ישראל היום, 23 באוגוסט 2019
- ^ נורית יוחנן, דיווחים פלסטיניים: דרמה בהנהגת חמאס - יחיא סינוואר הודח מראשות התנועה בעזה, באתר כאן – תאגיד השידור הישראלי, 9 במרץ 2021
- ^ 1 2 3 4 5 6 7 שלומי אלדר, בחמאס באמת חשבו שהם יכבשו את ישראל. הם כבר חילקו את המדינה לקנטונים, באתר הארץ, 4 באפריל 2024
- ^ ירון שניידר, יחיא סנואר ניצח בבחירות - וימשיך לכהן כמנהיג חמאס ברצועת עזה, באתר מאקו, 10 במרץ 2021
- ^ Al Jazeera Mubasher قناة الجزيرة مباشر (2021-05-26), السنوار للاحتلال: قرار زوال دولتكم مرهون بتنفيذكم مخططاتكم في القدس, נבדק ב-2024-10-20
- ^ VICE News (2021-06-02), How Hamas' Leader in Gaza Reacted to the Ceasefire, נבדק ב-2024-10-20
- ^ السنوار : مرمطنا تل أبيب - YouTube, web.archive.org, 2023-04-22
- ^ ※ ישראל במלחמה - תמונת מצב, באתר המכון למחקרי ביטחון לאומי (טבח ה-7 באוקטובר, שקף 4) מעודכן ל-20 באוקטובר 2024
- ^ Middle East Eye (2023-10-07), Israeli rockets target house of Hamas leader Yahya Sinwar in Gaza, נבדק ב-2024-06-29
- ^ המכשור המתוחכם מארה"ב, צוותי המשימה וההאזנות למנהרות: כך נראה המצוד אחר סינוואר, באתר ynet, 25 באוגוסט 2024
- ^ 1 2 האיחוד האירופי הודיע: הטלנו סנקציות על יחיא סינוואר, באתר ישראל היום, 16 בינואר 2024
- ^ חן מענית, התובע הראשי בבית הדין הפלילי בהאג הגיש בקשה להוצאת צווי מעצר לנתניהו, לגלנט ולסינוואר, באתר הארץ, 20 במאי 2024
- ^ ספיר ליפקין אוהד חמו, חמאס: סינוואר מונה למנהיג הארגון במקום איסמאעיל הנייה, באתר מאקו, 6 באוגוסט 2024
- ^ עינב חלבי, חמאס הודיע על בחירת סינוואר למנהיג הארגון במקום הנייה: "מסר חזק לישראל", באתר ynet, 6 באוגוסט 2024
- ^ השר בצלאל סמוטריץ', ההתעקשות שהובילה לחיסול סינוואר, באתר ערוץ 7, 18 באוקטובר 2024
- ^
רשמית - חוסל יחיא סינוואר, מנהיג חמאס והאחראי לטבח ה-7 באוקטובר, באתר צה"ל, 17 באוקטובר 2024;
בר פלג, יהונתן ליס ויהושע בריינר, מנהיג חמאס יחיא סינוואר נהרג מאש צה"ל ברצועה, באתר הארץ, 17 באוקטובר 2024 - ^ Who is Yehiya Sinwar, the Hamas leader targeted by Israel in Gaza - T…, archive.ph, 2023-12-11
- ^ MEMRI TV Videos (2019-06-03), Hamas Leader Yahya Sinwar: If Not for Iran's Support, We Would Not Have Our Missile Capabilities, נבדק ב-2024-06-29
- ^ ynet, "סיכון מחושב": הפתק בעברית שכתב סינוואר לנתניהו, בזמן המגעים להסדרה, באתר ynet, 14 באפריל 2022
- ^ עופרה רודנר, "את חגיגות השמחה על הריגת סינוואר היה רצוי לדחות למועד מאוחר יותר", באתר הארץ, 20 באוקטובר 2024
- ^ בן כספית, החיסול שלא היה: 6 פעמים הוצע לנתניהו להרוג את סינוואר, באתר וואלה, 28 בנובמבר 2023
- ^ אריה ריבקינד, הסיפור הבלתי נתפס שסיפר חיים רמון על הרמטכ”ל אביב כוכבי ובנט, באתר חרדים10, 10 במאי 2024
- ^ שיחה של ינון מגל ויוסי יהושוע, באתר מעריב אונליין, 25 בפברואר 2024
- ^ 1 2 יוסי יהושוע, צה"ל לא ממליץ לדרג המדיני לחסל כעת את סינוואר, באתר ynet, 8 במאי 2022
- ^ יואב לימור, ההמלצה הדרמטית של ראש השב"כ לשעבר שלא התקבלה, באתר ישראל היום, 19 באוקטובר 2023
- ^
מנהיג חמאס יחיא סינוואר סידר לעצמו חסינות מפני חיסול ישראלי, סרטון בערוץ "יוני בן מנחם", באתר יוטיוב (אורך: 02:33), 3 ביוני 2021
- ^ כתבי ynet, חמאס: "חיסול סינוואר יוביל לרעידת אדמה", באתר ynet, 7 במאי 2022
- ^ בן כספית, יחיא סינוואר חוסל בתקיפת צה"ל ברצועת עזה? | בן כספית, באתר מעריב אונליין, 22 בספטמבר 2024
- ^ אלישע בן קימון, סינוואר שוב "מנותק קשר", בישראל בודקים אם נפגע או נהרג בתקיפת צה"ל, באתר ynet, 22 בספטמבר 2024
- ^ רונן ברגמן, יואב זיתון, סימן השאלה על פרצופו של סינוואר בתמונת הרמטכ"ל - וההפצצה שמאז נותק הקשר עימו, באתר ynet, 29 בספטמבר 2024
- ^ דיווח: אחרי שבועות של נתק הקשר עם סינוואר חודש, באתר "סרוגים", 7 באוקטובר 2024
- ^ עמית סגל דנה ויס, אחרי זמן רב: התחדש הקשר בין סינוואר עם המתווכות, באתר מאקו, 7 באוקטובר 2024
- ^ עינב חלבי, סבלנית, מעריצה וצעירה ב-18 שנה: האישה שהייתה לצד סינוואר, באתר ynet, 20 באוקטובר 2024
- ^ Yoni Ben Menachem, Egypt Likely to Deny Asylum to Yahya Sinwar and Hamas Military Leadership, Jerusalem Center for Public Affairs, February 18, 2024
| חמאס
| ||
|---|---|---|
| מחלקות | הלשכה המדינית של החמאס • גדודי עז א-דין אל-קסאם | |
| היסטוריה | אמנת חמאס • תמיכת איראן בחמאס • תמיכת טורקיה בחמאס | |
| קרבות ומלחמות | האינתיפאדה הראשונה • האינתיפאדה השנייה • עימות חמאס–פת"ח ברצועת עזה • מבצע עופרת יצוקה • מבצע עמוד ענן • מבצע צוק איתן • מבצע שומר החומות • מבצע חגורה שחורה • טבח שבעה באוקטובר • מלחמת חרבות ברזל | |
| פיגועים | רצח אבי סספורטס ואילן סעדון • חטיפת נסים טולדנו ורציחתו • הפיגוע בקו 5 • הפיגועים באוטובוסים בקו 18 בירושלים • הפיגוע בדיזנגוף סנטר • הפיגוע בדולפינריום • הפיגוע במסעדת סבארו • הפיגוע במלון פארק • הפיגוע במסעדת מצה • רצח שלושת הנערים | |
| מנהיגים | אחמד יאסין • יחיא עיאש • אחמד ג'עברי • עבד אל-עזיז א-רנתיסי • ח'אלד משעל • יחיא סינוואר • אסמאעיל הנייה | |
| תקשורת, תעמולה וחינוך | ערוץ אל-אקצא • האוניברסיטה האסלאמית בעזה • תקוף, תעשה פיגועים • חלוצי המחר • מערך ההסברה של החמאס • סוכנות הידיעות שהאב • מרכז המידע הפלסטיני | |
- חברי הלשכה המדינית של חמאס
- משוחררי עסקת שליט
- ח'אן יונס: אישים
- מורשעים ברצח בישראל
- אסירים ביטחוניים בישראל
- בוגרי האוניברסיטה האסלאמית בעזה
- מחבלים עולמיים שהוכרזו באופן מיוחד
- פעילי טרור שנהרגו
- פעילי חמאס שנהרגו ברצועת עזה במלחמת חרבות ברזל
- פעילי חמאס שנהרגו בידי ישראל
- פלסטינים שנולדו ב-1962
- פלסטינים שנפטרו ב-2024