לדלג לתוכן

רומן שלוש הממלכות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
רומן שלוש הממלכות
三國演義
מידע כללי
מאת לוּאוֹ גוּאן-ג'וּנְג
שפת המקור סינית מסורתית
תורגם לשפות

אנגלית ברוויט-טיילור, 1925, מלא מסינית

רוברטס, 1994, מלא, מסינית
סוגה רומן היסטורי, רומן מלחמה עריכת הנתון בוויקינתונים
נושא סוף שושלת האן, שלוש הממלכות, Shu Han עריכת הנתון בוויקינתונים
הוצאה
מקום הוצאה יואן, שושלת מינג עריכת הנתון בוויקינתונים
הוצאה בעברית
תרגום אין
מהדורות נוספות
מקורות לכתיבת הספר תקופת שלוש הממלכות
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
ציור של ג'וּגֶה לְיָאנְג

רומן שלוש הממלכותסינית מפושטת: 三国演义 בסינית מסורתית: 三國演義 בפין-יין: Sānguó Yǎnyì) הוא רומן היסטורי מאת הסופר בן המאה הארבע עשרה לואו גואן-ג'ונג. הספר נמנה עם ארבעת הרומנים הקלאסים הסיניים. הספר לא תורגם לעברית בשלמותו. לספר 120 פרקים.

עלילת הספר מתרחשת בסין במאה השלישית לספירה, בתקופת שלוש הממלכות (ממלכת וֵיי, צ'וּ,ו-ווּ), ומתאר את המלחמות באותה תקופה. עלילת הספר משתרעת על יותר ממאה שנה ומכיל עלילות משנה רבות. להלן תמצית העלילה המרכזית וכמה שיאים ידועים ברומן.

מרד הטורבן הצהוב ועשרת המלווים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנותיה האחרונות של שושלת האן, סריסים בוגדניים ופקידים מרושעים רימו את הקיסר ורדפו פקידים טובים. הממשלה הפכה בהדרגה מושחתת יותר בכל המישורים, מה שהוביל להידרדרות נרחבת של אימפריית שושלת האן. במשך שלטונו של הקיסר לינג, פרץ מרד הטורבן הצהוב בהנהגתו של ג'אנג ג'יאו.

המרד דוכא בקושי רב על ידי כוחות הקיסר בהובלתו של הגנרל חֶה גִ'ין. עם מותו של הקיסר לינג, חֶה גִ'ין העלה לכס הקיסר את הקיסר שאו הצעיר והשתלט על השלטון המרכזי. עשרת המלווים, קבוצה של סריסים-משפטנים משפיעים, חששו שחה ג'ין נהיה חזק מדי, אז הם פיתו אותו להיכנס לארמון והתנקשו בו. כנקמה, תומכי חה ג'ין פרצו לארמון ושחטו ללא הבחנה כל אדם שנראה כמו סריס. בתוהו ובואו שנוצר לאחר מכן, הקיסר שאו ואחיו למחצה הצעיר, הנסיך צֶ'נְלְיוֹ, נעלמו מהארמון.

עריצותו של דונְג גְ'ווֹ

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקיסר והנסיך האובדים נמצאו על ידי חיילים של המצביא דונְג גְ'ווֹ, שתפס את השליטה בבירת הקיסרות לוו-יאנג, כביכול כדי להגן על הקיסר. מאוחר יותר הדיח דונְג גְ'ווֹ, את הקיסר שאו והחליף אותו בנסיך צ'נליו (הקיסר שיאן), שהיה בסך הכל בובה של דונְג גְ'ווֹ. דונג ג'וו השיג מונופול על הכוח השלטוני בסין, רדף את יריביו הפוליטיים ודיכא את פשוטי העם עבור רווחים אישיים. היו שני ניסיונות להתנקש בחייו: הראשון בוצע על ידי קצין בצבא, ווּ פֿוּ (伍孚), שנכשל ומת מוות מחריד; השני בוצע על ידי צָאו צָאו, שניסיונו נכשל ואילץ אותו לברוח.

צאו צאו נמלט מלוו-יאנג, חזר לעיר הולדתו ושלח צו קיסרי מזויף לפקידי אזוריים שונים ולאיילי המלחמה, וקרא להם להתמרד נגד דונג ג'וו. 18 אנשי צבא הקימו צבא משותף בהנהגתו של יְוֵּ'אן שָׁאו, ופתחו במסע כדי להעניש את דונג ג'וו. דונג ג'וו חש סכנה לאחר שהפסיד בקרב מעבר סְה-שְׁווֵי ובקרב מעבר חוּלָאו, אז הוא פינה את לוו-יאנג והעביר את הבירה הקיסרית לצָ'אנְג'אָן. הוא אילץ את תושבי לוו-יאנג לעבור יחד איתו ושרף את העיר. הצבא המשותף התפרק בסופו של דבר בגלל מנהיגות כושלת ואינטרסים סותרים של חבריה. בינתיים, בצָ'אנְג'אָן, דונג ג'וו נרצח על ידי בן טיפוחיו לוּ' בּוּ בסכסוך על העלמה דְיָאוצָ'אן במסגרת מזימה שזמם השר וָאנְג יוּ'ן.

סכסוך בין איילי המלחמה והאצילים השונים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בינתיים, מדינת האן כבר נכנסה למלחמת אזרחים שבה איילי מלחמה נלחמו על שטחים וכוח. סוּן גְ'ייֵן מצא את החותם הקיסרי בחורבות של לוו-יאנג ושמר אותו בסתר לעצמו. יְוֵּ'אן שָׁאו וגונְגְסוּן דְזָאן נלחמו בצפון בזמן שסוּן גְ'ייֵן ולְיוֹ בְּיָאו נאבקו בדרום. אחרים כגון צאו צאו ולְיוֹ בֵּיי, שבתחילה לא היו להם תארים או אדמות, הקימו בהדרגה צבאות משלהם והשתלטו על קרקעות.

באותו זמן, צאו צאו הציל את הקיסר שְׂייֵן משרידי כוחותיו של דונג ג'וו, הקים את הבירה הקיסרית החדשה בעיר שׂוּ' והפך לראש הממשלה החדש. הוא ניצח את הצבאות המתחרים (למשל את הצבאות של לו' בו, יְוֵּ'אן שׁוּ וגָ'אנְג שְׂיוֹ') בסדרת קרבות במרכז סין עד שניצח ניצחון מכריע על יְוֵּ'אן שָׁאו בקרב גְווָאנְדוּ. באמצעות כיבושיו איחד צאו צאו את מרכז וצפון סין תחת שליטתו. השטחים שכבש שימשו בהמשך כבסיס של מדינת צאו ווי.

סוּן צֶה מקים שושלת בגְ'יָאנְגְדונְג

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בינתיים, סוּן גְ'ייֵן נהרג במארב שהוטמן לו בקרב שְׂיָאנְגְיָאנְג נגד ליו ביאו. בן זקוניו סוּן צֶה מסר את החותם הקיסרי לאחד מהטוענים לכתר, יְוֵּ'אן שׁוּ, תמורת תגבורות. סון צה שריין לעצמו שטחים באזור הנהרות העשיר של גְ'יָאנְגְדונְג, על שטחים האלו הוקמה לימים ממלכת וו. לרוע מזלו, סון צה נפטר בשיא הקריירה שלו ממחלה כתוצאה מהלחץ מהמפגש המפחיד שלו עם רוחו של יוּ' גִ'י, קוסם מכובד שהואשם בלא עוול בכפו בכפירה והוצא להורג. סוּן צְ'וֵ'אן, אחיו הצעיר ויורשו, התגלה כשליט מוכשר וכריזמטי. בסיוע ג'וֹאוּ יוּ', גָ'אנְג גָ'או ואחרים, סוּן צְ'וֵ'אן גייס אנשים כישרוניים כגון לוּ סוּ לשרותו, בנה את כוחותיו הצבאיים ושמר על היציבות בגְ'יָאנְגְדונְג.

השאפתנות של לְיוֹ בֵּיי

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ליו ביי מגייס את ג'וּגֶה לְיָאנְג, מתוך ציור משושלת מינג מאת דָאי גִ'ין (1388–1462).

לְיוֹ בֵּיי ואחיו לשבועה גְווָאן יוּ' וגָ'אנְג פֵיי נשבעו אמונים לקיסר האן בשבועת גן האפרסק והתחייבו לעשות כמיטב יכולתם למען העם. למרות זאת, שאיפותיהם לא מומשו כיוון שלא קיבלו את הכרה ראויה על שסייעו בדיכוי מרד הטורבן הצהוב ועל כך שהשתתפו במערכה נגד דונג ג'וו. לאחר שליו ביי החליף את טָאו צְ'ייֵן כמושל מחוז שׂוּ', הוא הציע מחסה ללוּ' בּוּ, שזה עתה הובס על ידי צאו צאו. לו' בו בגד במארחו, תפס את השליטה במחוז ותקף את ליו ביי. ליו ביי חבר לצאו צאו והביס את לו' בו בקרב שְׂיָאפִּי. לאחר מכן, ליו ביי עקב אחרי צאו צאו חזרה לבירת הקיסרות שׂוּ', שם כיבד אותו הקיסר שְׂייֵן בתואר "דוד הקיסר". כאשר צאו צאו הראה סימנים שהוא רוצה לגזול את כס הקיסר, הקיסר שיאן כתב צו סודי לחותנו, דונְג צֶ'נְג, והורה לו להיפטר מצאו צאו. דונְג צֶ'נְג יצר קשר עם ליו ביי ואחרים והם תכננו להתנקש בצאו צאו. לרוע מזלם, העלילה הודלפה וצאו צאו עצר והוציא להורג את דונג צ'נג ואת האחרים יחד עם משפחותיהם.

ליו ביי כבר עזב את הבירה הקיסרית כשנחשפה העלילה. הוא תפס את בשלטון במחוז שו' מצֶ'ה ג'וֹאוּ, המושל שמונה על ידי צאו צאו. כנקמה, תקף צאו צאו את פרובינציית שו' והביס את ליו ביי, ואילץ אותו לתפוס מחסה אצל יְוֵּ'אן שָׁאו לתקופה קצרה. ליו ביי עזב בסופו של דבר את יְוֵּ'אן שָׁאו והקים בסיס חדש בז'וּנְאָן, שם הפסיד שוב לצאו צאו. הוא נסוג דרומה למחוז גִ'ינְג, שם מצא מחסה אצל השליט לְיוֹ בְּיָאו.

גם מושל מחוז לְיָאנְג מָה טֶנְג, שהשתתף בעלילה, הצליח לברוח וחזר למחוזו.

קרב גְווָאנְדוּ

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתרבות הפופולרית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הספר השפיע רבות על התרבות הסינית:

שלושת גיבורי שלוש ממלכות, ציור על משי מאת סקן סאקוראי (1715–1790), המתאר את לְיוֹ בֵּיי, גְווָאן יוּ' וגָ'אנְג פֵיי.

נטבעו בעקבות הספר מטבעות לשון רבים.

הספר עובד פעמים רבות לקולנוע, לטלוויזיה ולקומיקס, בין הסרטים שנעשו על פי הספר ניתן למנות את הסרטים "שלוש ממלכות: תחיית הדרקון" ודיאו צ'אן[1].

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא רומן שלוש הממלכות בוויקישיתוף
איור מתוך הספר

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ Three Kingdoms, נבדק ב-2020-07-13