ורנר ארבר

ורנר ארבר
Werner Arber
לידה	3 ביוני 1929 (בן 95); גרנינכן, שווייץ
ענף מדעי	מיקרוביולוגיה
מקום לימודים	אוניברסיטת ז'נבה; המכון הטכנולוגי של ציריך; אוניברסיטת בזל ;
מוסדות	אוניברסיטת דרום קליפורניה; אוניברסיטת ז'נבה ;
תלמידי דוקטורט	Daisy Dussoix
פרסים והוקרה	הצלב הגדול של המסדר הלאומי להצטיינות במדעים (ברזיל); עמית האקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים; חבר ארגון הביולוגיה המולקולרית האירופאי; פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה (1978) ;
צאצאים	Silvia Arber

ורנר ארבר (באנגלית: Werner Arber; ‏נולד ב־3 ביוני 1929) הוא מיקרוביולוג וגנטיקאי שווייצרי. בשנת 1978 זכה יחד עם המילטון סמית' ודניאל נתנס פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה על גילויים של אנזימי הגבלה. תגלית זו הובילה לחקר DNA רקומביננטי.

קורות חיים

ורנר ארבר נולד בגרנינכן, בקנטון ארגאו, שווייץ, שם למד בבית ספר ציבורי עד גיל 16. בין השנים 1949–1953, למד פיזיקה וכימיה במכון הטכנולוגי של ציריך. בתום הלימודים, עבד כאסיסטנט במעבדה בה היה שימוש במיקרוסקופ אלקטרונים באוניברסיטת ז'נבה, ובזמנו הפנוי חקר בקטריופאג'ים וכתב את עבודת הדוקטורט שלו בנושא מוטציות למבדה פרופאג' פגומות. בשנת 1956, למד ארבר על ניסויים בבקטריופאג' למבדה (Lambda). בעקבות זאת, חשבו ארבר וקבוצת החוקרים איתה עבד, שזנים אלה צריכים להיות כלולים באוסף של מוטציות פרופאג' תחת מחקר במעבדה שלהם. מאוחר יותר, מחקר זה התברר להיות פורה הרבה יותר מן הצפוי.^[1]

בשנת 1958 לאחר שקיבל את הדוקטורט מאוניברסיטת ז'נבה, החל לעבוד באוניברסיטת דרום קליפורניה בתחום הגנטיקה בחיידקים. באותה שנה קיבל את ההצעה לחזור לז'נבה, אבל ארבר הסכים להצעה רק אחרי שבילה כמה שבועות פוריים בכל אחת מהמעבדות הבאות: גונתר סטנט - אוניברסיטת קליפורניה בברקלי, יהושוע לדרברג ואסתר לדרברג - אוניברסיטת סטנפורד וסלבדור לוריא – המכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס.

בשנת 1971 עבר ארבר לאוניברסיטת בזל, שם היה אחד מהראשונים שעבדו ב"ביוצנטרום" (מחלקה באוניברסיטת בזל המתמחית במחקר מולקולרי וביו-רפואי בסיסי והוראותו).^[2]

בשנת 1965 מונה לפרופסור מן המניין בגנטיקה מולקולרית באוניברסיטת ז'נבה. הוא שימש פרופסור אורח באוניברסיטת קליפורניה בברקלי במשך שנה.^[1]^[2]

בהמשך התקבל ורנר ארבר לחבר של עולם הידע המדעי (World Knowledge Dialogue) ושל האקדמיה האפיפיורית למדעים. כמו כן, נבחר לחבר באקדמיה האמריקנית לאמנויות ולמדעים בשנת 1984. האפיפיור בנדיקטוס השישה עשר מינה אותו לנשיא של האקדמיה למדעים בינואר 2011.^[1]^[2]

המחקר עליו זכה בפרס נובל

בשנת 1968, הצליח ורנר ארבר לבודד מחיידקים אנזימים מסוימים שתפקידם להגן על החיידק מפני פלישת דנ"א זר. אנזימים אלה נקראים אנזימי הגבלה, והם חותכים את הדנ"א הזר מבלי לפגוע בדנ"א של החיידק עצמו. גילוי זה נעשה תוך מחקר על יחסי גומלין בין חיידקים לבקטריופאג'ים. בקטריופאג' הוא נגיף התוקף חיידק, מתרבה בתוכו ואז פורץ החוצה תוך כדי הרס תא המאכסן. המחקר תרם מאוד לחקר הגנטיקה, מפני שבעזרת האנזימים ניתן לחתוך דנ"א בצורה מאוד מדויקת ומבוקרת, ובכך לחקור את הגנים יותר לעומק. על מחקר זה זכה בשנת 1978 בפרס נובל יחד עם המילטון סמית' ודניאל נתנס על גילוי אנזימי הגבלה ויישומם לבעיות של גנטיקה מולקולרית.^[3]

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ורנר ארבר בוויקישיתוף

ורנר ארבר, באתר פרס נובל (באנגלית)
ורנר ארבר, באתר dblp
ורנר ארבר, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

הערות שוליים

[:0-1] ¹ ² ³ קורות החיים של ורנר ארבר באתר פרס נובל

[:1-2] ¹ ² ³ ריאיון עם החוקר

[3] כתבה בעיתון ICR

[1]

[2]

[3]

זוכי פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה
1901–1925	פון ברינג (1901) • רוס (1902) • פינסן (1903) • פבלוב (1904) • קוך (1905) • גולג'י, רמון אי קחאל (1906) • לבראן (1907) • מצ'ניקוב, ארליך (1908) • קוכר (1909) • קוסל (1910) • גולסטרנד (1911) • קארל (1912) • רישה (1913) • באראני (1914) • לא חולק (1915–1918) • בורדה (1919) • אוגוסט קרוג (1920) • לא חולק (1921) • היל, מאירהוף (1922) • בנטינג, מקלאוד (1923) • איינטהובן (1924) • לא חולק (1925)
1926–1950	פיביגר (1926) • וגנר-יאורג (1927) • ניקול (1928) • אייקמן, הופקינס (1929) • לנדשטיינר (1930) • ורבורג (1931) • שרינגטון, אדריאן (1932) • מורגן (1933) • ויפל, מיינוט, מרפי (1934) • שפמן (1935) • דייל, לוי (1936) • סנט-גיירגי (1937) • היימנס (1938) • דומק (1939) • לא חולק (1940–1942) • דאם, דויזי (1943) • גסר, ארלנגר (1944) • פלמינג, צ'יין, פלורי (1945) • מולר (1946) • קורי, קורי, הוסיי (1947) • מילר (1948) • הס, מוניש (1949) • קנדל, הנץ', רייכשטיין (1950)
1951–1975	תיילר (1951) • וקסמן (1952) • קרבס, ליפמן (1953) • אנדרס, וולר, רובינס (1954) • תאורל (1955) • קורנאן, ריצ'רדס, פורסמן (1956) • בובה (1957) • בידל, טייטום, לדרברג (1958) • אוצ'ואה, קורנברג (1959) • ברנט, מדאוור (1960) • פון בקשי (1961) • ווטסון, קריק, וילקינס (1962) • הודג'קין, האקסלי, אקלס (1963) • בלוך, לינן (1964) • ז'קוב, לווף, מונו (1965) • רוס, הגינס (1966) • גרניט, הרטליין, וולד (1967) • הולי, קוראנה, נירנברג (1968) • דלבריק, הרשי, לוריא (1969) • כץ, פון יולר, אקסלרוד (1970) • סת'רלנד (1971) • אדלמן, פורטר (1972) • פריש, לורנץ, טינברגן (1973) • קלוד, דה דוב, פאלאדה (1974) • בולטימור, דולבקו, טמין (1975)
1976–2000	בלומברג, גאידושק (1976) • גימן, שלי, יאלו (1977) • ארבר, נתנס, סמית' (1978) • קורמאק, האונספילד (1979) • בנאסרף, דוסה, סנל (1980) • ספרי, הובל, ויזל (1981) • ברגסטרם, סמואלסון, ויין (1982) • מקלינטוק (1983) • ג'רן, קוהלר, מילשטיין (1984) • בראון, גולדשטיין (1985) • כהן, לוי-מונטלצ'יני (1986) • טונגאווה (1987) • בלאק, עליון, היצ'ינגס (1988) • בישופ, ורמוס (1989) • מארי, תומאס (1990) • נהר, זקמן (1991) • פישר, קרבס (1992) • רוברטס, שרפ (1993) • גילמן, רודבל (1994) • לואיס, ניסליין-פולהרד, וישהאוס (1995) • דוהרטי, צינקרנגל (1996) • פרוזינר (1997) • פרשגוט, איגנרו, מורד (1998) • בלובל (1999) • קרלסון, גרינגרד, קנדל (2000)
2001 ואילך	הרטוול, הנט, נרס (2001) • ברנר, הורביץ, סלסטון (2002) • לוטרבור, מנספילד (2003) • באק, אקסל (2004) • מרשל, וורן (2005) • פייר, מלו (2006) • קפקי, אוונס, סמיתיס (2007) • צור האוזן, מונטנייה, בארה-סינוסי (2008) • בלקברן, שוסטק, גריידר (2009) • אדוארדס (2010) • בויטלר, הופמן, סטיינמן (2011) • גרדון, יאמאנקה (2012) • רותמן, שקמן, סודהוף (2013) • מוסר, מוסר, אוקיף (2014) • קמפבל, אומורה, טו (2015) • אוסומי (2016) • הול, רוסבאש, יאנג (2017) • אליסון, הונג'ו (2018) • סמנזה, רטקליף, קיילין (2019) • אלטר, האוטון, רייס (2020) • ג'וליוס, פטפוטיאן (2021) • פבו (2022) • וייסמן, קריקו (2023) • אמברוז, רובקון (2024)