A-12 אוונג'ר
 | |||||||||||||||
| איור של ה-A-12 אוונג'ר | |||||||||||||||
| מאפיינים כלליים | |||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| סוג | מטוס תקיפה חמקן | ||||||||||||||
| יצרן |
מקדונל דאגלס, ג'נרל דיינמיקס  | ||||||||||||||
| צוות | 2 | ||||||||||||||
| יחידות שיוצרו | 0 | ||||||||||||||
| |||||||||||||||
| |||||||||||||||
| |||||||||||||||
  | |||||||||||||||
A-12 אוונג'ר (באנגלית: Avenger; מילולית: "נוקם") הייתה תוכנית אמריקנית של מקדונל דאגלס וג'נרל דיינמיקס לפיתוח מטוס תקיפה חמקן לכל מזג אוויר שיחליף את ה-A-6 אינטרודר בצי האמריקני ובחיל הנחתים האמריקני. התוכנית הייתה לקנות 620 כאלה עבור נושאות המטוסים, ועוד 238 בשביל חיל הנחתים.
המטוס תוכנן ככנף מעופפת בצורת משולש שווה-שוקיים, כאשר תא הטייס מוקם ליד קודקודו. המטוס יועד להיות מונע על ידי שני מנועי טורבו-מניפה מדגם F412-GE-D5F2 מתוצרת ג'נרל אלקטריק, היוצרים דחף של 13,000 ליברות-כוח (58 קילו-ניוטון) כל אחד, ונועד לשאת שני טילי AIM-120 אמראם, שני טילי AGM-88 הארם ופצצות שונות. כל החימוש נישא בארבעה תאים פנימיים, כששניים נועדו לחימוש אוויר-אוויר, הגנה עצמית - ושניים נועדו לפצצות. בסך הכל נשא המטוס 2.3 טונות של חימוש. על הנייר, זה מעט מאוד; מטוסים מ-1947 בגודל דומה נשאו יותר. לשם השוואה, אינטרודרים נושאים 8.2 טונות של חימוש, כולל מטען חורג כמו מוקשים ימיים, מל"טים להטעיית נ"מ ועוד. המטוס יועד לפעול מנושאות מטוסים ולכן כנפיו תוכננו כך שניתן יהיה לקפלן בעת חניה על-מנת להקטין את מוטת הכנפיים.
לצד החמקנות המבנית, קיבל ה־A-12 אוונג'ר עוד ציוד להגנה. בין המפלטים הותקנו כוורות של נורי הטעיה, ולצדן מערכת בשם ALE50, שהיא בעצם פיתיון מכ"ם נגרר: גוף שנפלט מהמטוס ומחובר אליו בכבל ארוך, ועוצב כך שיחזיר היטב קרינת מכ"ם. אם נחשף האוונג'ר ויורים לעברו, יפגע הפיתיון הנגרר ולמטוס לא יאונה כל רע.
החמקנות נתנה לאוונג'ר שני יתרונות התקפיים:
היתרון הראשון הוא היכולת לחדור לשטח אויב בטיסה גבוהה, בעוד מטוסי תקיפה אסטרטגית כמו ה-F15E מתגנבים בטיסה מסוכנת בוואדיות ומאחורי רכסים. כשאתה טס גבוה, צפיפות האוויר נמוכה ואפשר להתקדם מהר יותר בפחות מאמץ וכך לחסוך בדלק. בנוסף קל יותר להתקדם במהירות כשאין סיכוי שתתנגש באיזו צלע הר או תגלח אנטנה.
היתרון השני הוא היכולת לזהות מטרות ולצפות בהן ממרחק ביטחון, בדרך לזירת הפעולה. כשאתה טס בוואדיות, אתה רואה רק את הוואדי שלפניך. אם בגזרה צצו סיור מטוסי קרב חדש, שתי סוללות נ"מ ניידות וטיול משפחות של בית ספר יסודי בצמוד למטרה, את כל אלה תגלה רק כשאתה מגביה מעבר למחסה ונכנס לשלב ביצוע המתקפה.
המטוס סבל ממספר בעיות במהלך פיתוחו, במיוחד עם החומרים מהם תוכנן, והפיתוח התעכב והתייקר, והתקציב טיפס ל-5 מיליארד דולר (בהתאמת אינפלציה לימינו, 10.5 מיליארד). כאשר העלות המוערכת של כל מטוס צמחה יותר ל-165 מיליון דולר, בוטל המיזם כולו על ידי תת-מזכיר ההגנה, דיק צ'ייני בינואר 1991 לאחר שיוצרו ממנו רק כמה דגמים. ולאחר מכן, נטען שכל העניין קרה בכוונה כדי לשאוב כסף. שתי החברות חטפו תביעת ענק, ונדרשו לשלם פיצוי בסך 2 מיליארד דולר למשלם המיסים האמריקאי.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- A-12 אוונג'ר
- ניצן סדן, החמקן הלבן: A12 אוונג'ר, מטוס מעולם אחר, באתר כלכליסט, 13 בנובמבר 2021