כפר בירעם – הבדלי גרסאות

כפר בירעם (יישוב לשעבר)
**ܟܦܪ ܒܪܥܡ كفر برعم**
	שרידי הכפר
	שרידי הכפר
טריטוריה	המנדט הבריטי
מחוז	מחוז הגליל
נפה	נפת צפת
שפה רשמית	ערבית
שטח	12,250 דונם עות'מאני (1945)
סיבת נטישה	צו צבאי
תאריך נטישה	13 בנובמבר 1948
יישובים יורשים	דובב, קיבוץ ברעם
דת	נוצרים מארונים
אוכלוסייה	‏
‑ ביישוב לשעבר	710
קואורדינטות	33°02′37″N 35°24′51″E / 33.04348056°N 35.41404444°E
אזור זמן	UTC +2
	מפת מיקום; מפה מפורטת; (למפת אצבע הגליל רגילה) בירעם

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה

→ העריכה הקודמת העריכה הבאה ←

תוכן שנמחק תוכן שנוסף

חזותיקוד ויקי

בשורה

גרסה מ־11:27, 24 במרץ 2017

שגיאות פרמטריות בתבנית:עיר
פרמטרים [ שנת אוכלוסייה ] לא מופיעים בהגדרת התבנית
פרמטרים ריקים [ שנת צפיפות ] לא מופיעים בהגדרת התבנית

בית הקברות המרוני בבירעם, הנמצא עדיין בשימוש

בִּרְעָם ( בערבית: كفر برعم) היה כפר נוצרי מארוני בגליל העליון. תושביו פונו ממנו במלחמת העצמאות ולא הורשו לחזור אליו. מאז, הם מנהלים מאבק משפטי משותף עם עקורי הכפר איקרית, במטרה לשוב לאדמותיהם. על אדמות הכפר הוקמו היישובים היהודיים דובב וברעם.

על פי ממצאים ארכאולוגים, התקיים באתר יישוב יהודי בתקופת בית שני, ובתקופת המשנה והתלמוד.^[2] יש הסוברים כי מדובר ביישוב היהודי ברעם, וכי היישוב המארוני משמר את שמו.^[3]

רקע

כפר ברעם היה כפר נוצרי מארוני בגליל העליון, כ-11 קילומטר צפון-מערבית לצפת וכ-4 קילומטר דרומית לגבול הצפון המפריד בין ישראל ללבנון. הכפר השתרע על גבעות בגובה 750 מטרים מעל פני הים. בין בתי הכפר נמצאו חורבות של יישוב יהודי מימי המשנה והתלמוד, ושרידי בית כנסת עתיק.^[2]

המשכיל הצרפתי ויקטור גרן אשר ערך מסעות מחקר וכתב ספרים שהיו סיכומי מסעותו החקר הגאוגרפיים וארכאולוגיים שלו, כתב על בירעם המארונית:^[4]

בכפר בירעם יושבים 500^[5] מרונים רובם דלים ואביונים. בכנסייה שנבנתה לפני 30 שנה בקירוב משרתים שלושה כמרים, אשר הם עצמם עובדי אדמה פשוטים, כמוהם כבני עדתם... עכשיו אין היהודים באים להשתטח על הקברים ... בדקתי מקצתם ובהם שניים לא הרחק משרידי בית הכנסת שהזכרתי ראשון. ונוכחתי שעתה הם ריקים וכבודם גלה ושמם נמחה. באחד מהם יש שלושה תאים תת-קרקעיים קמורי תקרה שבתוך כל אחד מהם היה מקום לשני מתים. אחד הוסב לימים לבור מים"

— ויקטור גרן

ב-1945 היו בכפר 710 תושבים^[1] כשרובם הגדול מארונים. הכפר שכן על 12,250 דונם,^[1] כאשר 1,200 מהם שייכים לכנסייה המקומית. אדמות אלה הופקעו בשנת 1953. תושבי הכפר, עסקו בעיקר בחקלאות במספר רב של שטחים חקלאיים שהיו בבעלותם ובהם היו מטעי עצי פרי וכרמי זיתים.

כיבוש הכפר

הכפר נכבש, ללא התנגדות התושבים, במלחמת העצמאות, ב-29 באוקטובר 1948 על ידי חטיבה 7 של צה"ל וב-7 בנובמבר נערך לתושבי הכפר מפקד אוכלוסין, אשר נשמר במשרד המיעוטים, דאז בצפת. ב-13 בנובמבר נצטוו התושבים לעזוב את כפרם ולעבור כ-חמישה קילומטרים צפונה, לתוך תחומי לבנון, אף על פי ששלושה ימים קודם לכן, בישיבת דיווח של המושל הצבאי של הגליל העליון המזרחי, אמר המושל, אלישע סולץ, לדוד בן-גוריון, שהיה דאז ראש הממשלה ושר הביטחון כי "למרוניטים (המארונים) יש להתייחס בידידות".^[6] חלק מהתושבים אכן גלו ללבנון, אך החלק האחר נשארו באזור הכפר והסתתרו במטעים ומערות.

ב-20 בנובמבר 1948 נפגשו נציגי התושבים עם שר המיעוטים, השר בכור-שלום שטרית שהיה בביקור בכפר השכן ג'ש (גוש חלב). בפגישה, נמסר לנציגים כי על התושבים לעבור לכפר גוש חלב, אשר נמצא במרחק של כ-4 קילומטרים מכפרם. וזאת, תוך כדי הבטחת מספר נציגי מדינה: השר שטרית, המושל הצבאי סולץ, נציג משרד הביטחון יוסף יעקובסון וקצין הקשר עמנואל פרידמן שהתושבים יוכלו לחזור לכפר כעבור שבועיים, והוצאתם נובעת מהמצב הביטחוני הרעוע בצפון ובשל החשש להתקפות פתע מכיוון לבנון.^[7]

צה"ל אישר לעשרה שומרים, תושבי הכפר, להשאר בתחומו על-מנת לשמור על רכוש התושבים שפונו. שומרים אלה, גורשו על ידי המשטרה לאחר כשישה חודשים מיום הצבתם.

לאחר 1948

באפריל 1949, הוחכרו שטחי היבול של הכפר, על-אף התנגדות התושבים, בעלי הקרקעות, לחברה יהודית. הפועלים שהועסקו, היו ערבים מהגליל. ב-21 ביולי 1949 נפגשו נציגי תושבי כפר בירעם עם השר בכור-שלום שטרית ותבעו את מימוש הבטחתו להשיבם לכפר. השר ענה במברק אשר הגיע ב-30 ביולי אותה השנה, ובו נכתב: "אנא התאזרו במעט סבלנות".^[7]

באוקטובר 1949 ביקשו נציגי כנסיית בירעם להשתמש באדמות הכנסייה בכפר. הממשל אישר לאנשי הכמורה להחכיר את האדמות לעונה אחת, חורף 1949 בלבד. למעשה, עד תום הממשל הצבאי לא הורשו העקורים לבקר בכפר, ולא בשטחים הפרטיים אשר בבעלות הכנסייה המקומית.

באוגוסט 1951 פנו נציגי כפר בירעם למספר משרדים ממשלתיים, ביניהם משרד הדתות בבקשה להשתמש באדמותיהם על-מנת לקיים את משפחותיהם. התשובה הגיעה באותו החודש מדוד ענת, קצין הקשר לעדות הנוצריות ובה נאמר, בין השאר, כי "מר סתוי, המושל הצבאי בגליל, בירר את עניין האדמות עם משרד החקלאות ונקבע שתושבי הכפר רשאים לקבל פיצויים על התקופה שאין ביכולתם ליהנות מיבולים אלה".

לאחר מלחמת ששת הימים החלו עקורי הכפר לבקר בשרידי הכפר, לקיים במקום אירועים וטקסים דתיים ולראשונה הביאו את מתיהם לקבורה במקום. בית הקברות פעיל גם כיום, ובו מצבות קבורה משפחתיות מונומנטליות. הכנסייה השוכנת בתחומי גן לאומי ברעם, נפתחת לקהל בעת חגים ואירועים. כמו כן, הם נוהגים לקיים מדי שנה בגן הלאומי קייטנה לילדים ממשפחות העקורים.

המאבק המשפטי

ערך מורחב – עקורי איקרית ובירעם

לקריאה נוספת

מרדכי אביעם, החפירה והמחקר של בתי הכנסת העתיקים בבירעם, מכמנים, 20, תשס"ז, עמ' 33–42
מרדכי אביעם, בתי הכנסת העתיקים של ברעם, קדמוניות, ל"ה, 2, תשס"ג, עמ' 118–125
רות עמירן, שבר תבליט מקושט מבית-הכנסת בכפר-ברעם, ארץ ישראל, ג', תשי"ד, עמ' 178–181

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא כפר בירעם בוויקישיתוף

ספי בן יוסף, בירעם: עדיין גולים בארצם, באתר ynet, 30 באוקטובר 2003
יואל שרון, גם אם אדמתי בוערת, באתר ynet, 26 בנובמבר 2007
אמנון גופר, ברעם הוא בירעם, באתר ynet, 5 במרץ 2009
רבקה שפק-ליסק, ברעם היה כפר יהודי עד המאה ה-13, באתר "e-mago"‏, 3 בדצמבר 2009
מיכאל יעקובסון, תמונות וסקירה פיזית של שרידי הכפר בבלוג "חלון אחורי", 21 באוגוסט 2013
עקורי איקרית וברעם, באתר הצופים העבריים בישראל

הערות שוליים

^ ¹ ² ³ ⁴ נתונים מסקר הכפרים (1945), שהוצגו מחדש בספר Hadawi, Village statistics 1945, Classification of Land and Area Ownership in Palestine, Beirut, 1970, ומהספר נסרקו לאתר PalestineRemembered.com.
^ ¹ ² זאב וילנאי, מדריך ארץ ישראל, ירושלים, דפוס "יהודה", תשי"ד-1954: "בין בתיו שרידי בית כנסת קדום, מחורבות היהודים היפות והמענינות ביותר בארץ".
^ רבקה שפק-ליסק, ברעם היה כפר יהודי עד המאה ה-13 e-mago , 3/12/2009
^ "ברעם- ישוב קדום", מתוך: בית יגאל אלון. מוזיאון ומרכז חינוכי- אדם בגליל, מאגר מידע
^ לפי מקורות אחרים מדובר ב-300 איש. אין נתונים מדויקים על מספר תושבי הכפר באותה התקופה, אך הדעה הרווחת היא שהיה מדובר במספר מאות.
^ דוד בן-גוריון, מן היומן, עמ' 354
^ ¹ ² פרשת כפר בירעם ועקוריו, באתר האינטרנט "כפר בירעם - אדם אדמה ושורשים ברי-קיימה", שהקים "ועד עקורי כפר בירעם"

[סקר-1] ¹ ² ³ ⁴ נתונים מסקר הכפרים (1945), שהוצגו מחדש בספר Hadawi, Village statistics 1945, Classification of Land and Area Ownership in Palestine, Beirut, 1970, ומהספר נסרקו לאתר PalestineRemembered.com.

[וילנאי-2] ¹ ² זאב וילנאי, מדריך ארץ ישראל, ירושלים, דפוס "יהודה", תשי"ד-1954: "בין בתיו שרידי בית כנסת קדום, מחורבות היהודים היפות והמענינות ביותר בארץ".

[3] רבקה שפק-ליסק, ברעם היה כפר יהודי עד המאה ה-13 e-mago , 3/12/2009

[4] "ברעם- ישוב קדום", מתוך: בית יגאל אלון. מוזיאון ומרכז חינוכי- אדם בגליל, מאגר מידע

[5] לפי מקורות אחרים מדובר ב-300 איש. אין נתונים מדויקים על מספר תושבי הכפר באותה התקופה, אך הדעה הרווחת היא שהיה מדובר במספר מאות.

[6] דוד בן-גוריון, מן היומן, עמ' 354

[history-7] ¹ ² פרשת כפר בירעם ועקוריו, באתר האינטרנט "כפר בירעם - אדם אדמה ושורשים ברי-קיימה", שהקים "ועד עקורי כפר בירעם"

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

@@ שורה 41: / שורה 41: @@
 כפר ברעם היה כפר נוצרי מארוני בגליל העליון, כ-11 קילומטר צפון-מערבית ל[[צפת]] וכ-4 [[קילומטר]] דרומית ל[[גבול הצפון]] המפריד בין [[ישראל]] ל[[לבנון]]. הכפר השתרע על גבעות בגובה 750 מטרים מעל [[פני הים]]. בין בתי הכפר נמצאו חורבות של [[כפר ברעם (יישוב עתיק)|יישוב יהודי]] מימי [[המשנה]] ו[[התלמוד]], ו[[בית הכנסת בברעם|שרידי בית כנסת עתיק]].{{הערה|שם=וילנאי}}
-המשכיל ה[[צרפת]]י [[ויקטור גרן]] אשר ערך מסעות [[מחקר]] וכתב ספרים שהיו סיכומי מסעותו החקר ה[[גאוגרפיה|גאוגרפיים]] ו[[ארכאולוגיה|ארכאולוגיים ]] שלו, כתב על בירעם המארונית:{{הערה|1=[http://www.bet-alon.co.il/info/site_details.php?site_id=42 "ברעם- ישוב קדום", מתוך: בית יגאל אלון. מוזיאון ומרכז חינוכי- אדם בגליל, מאגר מידע]}}{{ציטוט|מרכאות=כן|
+המשכיל ה[[צרפת]]י [[ויקטור גרן]] אשר ערך מסעות [[מחקר]] וכתב ספרים שהיו סיכומי מסעותו החקר ה[[גאוגרפיה|גאוגרפיים]] ו[[ארכאולוגיה|ארכאולוגיים ]] שלו, כתב על בירעם המארונית:{{הערה|1=[http://www.bet-alon.co.il/info/site_details.php?site_id=42 "ברעם- ישוב קדום", מתוך: בית יגאל אלון. מוזיאון ומרכז חינוכי- אדם בגליל, מאגר מידע]}}{{ציטוט|תוכן=בכפר בירעם יושבים 500{{הערה|1=לפי מקורות אחרים מדובר ב-300 איש. אין נתונים מדויקים על מספר תושבי הכפר באותה התקופה, אך הדעה הרווחת היא שהיה מדובר במספר מאות.}} מרונים רובם דלים ואביונים. בכנסייה שנבנתה לפני 30 שנה בקירוב משרתים שלושה כמרים, אשר הם עצמם עובדי אדמה פשוטים, כמוהם כבני עדתם... עכשיו אין היהודים באים להשתטח על הקברים ... בדקתי מקצתם ובהם שניים לא הרחק משרידי בית הכנסת שהזכרתי ראשון. ונוכחתי שעתה הם ריקים וכבודם גלה ושמם נמחה. באחד מהם יש שלושה תאים תת-קרקעיים קמורי תקרה שבתוך כל אחד מהם היה מקום לשני מתים. אחד הוסב לימים לבור מים"|מקור=ויקטור גרן|מרכאות=כן}}
-|מקור=ויקטור גרן
-|תוכן=בכפר בירעם יושבים 500{{הערה|1=לפי מקורות אחרים מדובר ב-300 איש. אין נתונים מדויקים על מספר תושבי הכפר באותה התקופה, אך הדעה הרווחת היא שהיה מדובר במספר מאות.}} מרונים רובם דלים ואביונים. בכנסייה שנבנתה לפני 30 שנה בקירוב משרתים שלושה כמרים, אשר הם עצמם עובדי אדמה פשוטים, כמוהם כבני עדתם... עכשיו אין היהודים באים להשתטח על הקברים ... בדקתי מקצתם ובהם שניים לא הרחק משרידי בית הכנסת שהזכרתי ראשון. ונוכחתי שעתה הם ריקים וכבודם גלה ושמם נמחה. באחד מהם יש שלושה תאים תת-קרקעיים קמורי תקרה שבתוך כל אחד מהם היה מקום לשני מתים. אחד הוסב לימים לבור מים"}}
 ב-[[1945]] היו בכפר 710 תושבים{{הערה|שם=סקר}} כשרובם הגדול [[מארונים]]. הכפר שכן על 12,250 [[דונם]],{{הערה|שם=סקר}} כאשר 1,200 מהם שייכים ל[[כנסייה]] המקומית. אדמות אלה [[הפקעה|הופקעו]] בשנת [[1953]]. תושבי הכפר, עסקו בעיקר ב[[חקלאות]] במספר רב של שטחים חקלאיים שהיו בבעלותם ובהם היו מטעי [[עץ פרי|עצי פרי]] ו[[כרם|כרמי]] [[זית]]ים.