כפר בירעם – הבדלי גרסאות

כפר בירעם (יישוב לשעבר)
**ܟܦܪ ܒܪܥܡ, كفر برعم**
	כפר בירעם בשנת 1938
	כפר בירעם בשנת 1938
טריטוריה	המנדט הבריטי
מחוז	מחוז הגליל
נפה	נפת צפת
שפה רשמית	ערבית
שטח	12,250 דונם עות'מאני (1945)
סיבת נטישה	צו צבאי
תאריך נטישה	13 בנובמבר 1948
יישובים יורשים	דובב, קיבוץ ברעם
דת	נוצרים, מרונים
אוכלוסייה	‏
‑ ביישוב לשעבר	710 (1945)
קואורדינטות	33°02′37″N 35°24′51″E / 33.04348056°N 35.41404444°E
אזור זמן	UTC +2
	מפת מיקום; מפה מפורטת; (למפת אצבע הגליל רגילה) בירעם

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה

→ העריכה הקודמת

תוכן שנמחק תוכן שנוסף

חזותיקוד ויקי

בשורה

גרסה אחרונה מ־18:13, 21 בספטמבר 2024

בית הקברות המרוני בבירעם, הנמצא עדיין בשימוש

בִּרְעָם (בסורית: ܟܦܪ ܒܪܥܡ; בערבית: كفر برعم, בתעתיק מדויק: כפר בִּ֫רְעַם) היה כפר מרוני בגליל העליון. תושביו פונו ממנו במלחמת העצמאות ולא הורשו לחזור אליו. מאז, הם מנהלים מאבק משפטי משותף עם עקורי הכפר איקרית, במטרה לשוב לאדמותיהם. על אדמות הכפר הוקמו היישובים היהודיים דובב^[^{דרוש מקור]} וברעם.

על פי ממצאים ארכאולוגיים, התקיים באתר יישוב יהודי בתקופת בית שני, ובתקופת המשנה והתלמוד.^[2] יש הסוברים כי מדובר ביישוב היהודי ברעם, וכי היישוב המרוני משמר את שמו.^[3]

היסטוריה

כפר בירעם היה כפר נוצרי מרוני בגליל העליון, כ-11 קילומטר צפון-מערבית לצפת וכ-4 קילומטר דרומית לגבול הצפון המפריד בין ישראל ללבנון. הכפר השתרע על גבעות בגובה 750 מטרים מעל פני הים. בין בתי הכפר נמצאו חורבות של יישוב יהודי מימי המשנה והתלמוד, ושרידי בית כנסת עתיק.^[2]

המשכיל הצרפתי ויקטור גרן אשר ערך מסעות מחקר וכתב ספרים שהיו סיכומי מסעותו החקר הגאוגרפיים וארכאולוגיים שלו, כתב על בירעם המרונית:

בכפר בירעם יושבים 500^[4] מרונים רובם דלים ואביונים. בכנסייה שנבנתה לפני 30 שנה בקירוב משרתים שלושה כמרים, אשר הם עצמם עובדי אדמה פשוטים, כמוהם כבני עדתם... עכשיו אין היהודים באים להשתטח על הקברים ... בדקתי מקצתם ובהם שניים לא הרחק משרידי בית הכנסת שהזכרתי ראשון. ונוכחתי שעתה הם ריקים וכבודם גלה ושמם נמחה. באחד מהם יש שלושה תאים תת-קרקעיים קמורי תקרה שבתוך כל אחד מהם היה מקום לשני מתים. אחד הוסב לימים לבור מים"

— ויקטור גרן

ב-1945 היו בכפר 710 תושבים,^[1] רובם הגדול מרונים. הכפר שכן על 12,250 דונם,^[1] ש-1,200 מהם היו שייכים לכנסייה המקומית. אדמות אלה הופקעו בשנת 1953. תושבי הכפר עסקו בעיקר בחקלאות, במספר רב של שטחים חקלאיים שהיו בבעלותם ובהם היו מטעי עצי פרי וכרמי זיתים.

כיבוש הכפר

ב-29 באוקטובר 1948, במלחמת העצמאות, נכבש הכפר, ללא התנגדות התושבים, על ידי חטיבה 7 של צה"ל וב-7 בנובמבר נערך לתושבי הכפר מפקד אוכלוסין, אשר נשמר במשרד המיעוטים, דאז בצפת. במסגרת החלטת הצבא לפנות רצועה ברוחב של 5–15 ק"מ בצד הישראלי של הגבול עם לבנון מכל הכפרים הערביים שנמצאו בה,^[5] ב-13 בנובמבר נצטוו התושבים לעזוב את כפרם ולעבור כחמישה קילומטרים צפונה, לתוך תחומי לבנון, אף על פי ששלושה ימים קודם לכן, בישיבת דיווח של המושל הצבאי של הגליל העליון המזרחי, אמר המושל, אלישע סולץ, לדוד בן-גוריון, שהיה דאז ראש הממשלה ושר הביטחון כי "למרוניטים (המרונים) יש להתייחס בידידות".^[6] חלק מהתושבים אכן גלו ללבנון, אך הצבא התיר לחלק אחר לעקור לכפרים ערביים אחרים בישראל, רחוקים יותר מן הגבול. עשרות מהם נשארו באזור הכפר והסתתרו בוואדיות ובמערות בציפייה שצה"ל יאפשר להם לשוב לבתיהם.^[7]

ב-20 בנובמבר 1948 נפגשו נציגי התושבים עם שר המיעוטים, השר בכור-שלום שטרית, שהיה בביקור בכפר השכן ג'ש (גוש חלב). בפגישה נמסר לנציגים כי על התושבים לעבור לכפר גוש חלב, אשר נמצא במרחק של כ-4 קילומטרים מכפרם. וזאת, על פי עדות התושבים, מספר נציגי מדינה - השר שטרית, המושל הצבאי סולץ, נציג משרד הביטחון יוסף יעקובסון וקצין הקשר עמנואל פרידמן - הבטיחו להם שהם יוכלו לחזור לכפרם כעבור שבועיים, והוצאתם נובעת מהמצב הביטחוני הרעוע בצפון ובשל החשש להתקפות פתע מכיוון לבנון.^[8]

צה"ל אישר לעשרה שומרים, תושבי הכפר, להישאר בתחומו על-מנת לשמור על רכוש התושבים שפונו. שומרים אלה גורשו על ידי המשטרה לאחר כשישה חודשים מיום הצבתם.

לאחר 1948

באפריל 1949 הוחכרו שטחי היבול של הכפר, על-אף התנגדות התושבים בעלי הקרקעות, לחברה יהודית. הפועלים שהועסקו היו ערבים מהגליל. ב-21 ביולי 1949 נפגשו נציגי תושבי כפר בירעם עם השר בכור-שלום שטרית ותבעו את מימוש הבטחתו להשיבם לכפר. השר ענה במברק אשר הגיע ב-30 ביולי אותה השנה, ובו נכתב: "אנא התאזרו במעט סבלנות".

באוקטובר 1949 ביקשו נציגי כנסיית בירעם להשתמש באדמות הכנסייה בכפר. הממשל אישר לאנשי הכמורה להחכיר את האדמות לעונה אחת, חורף 1949 בלבד. למעשה, עד תום הממשל הצבאי לא הורשו העקורים לבקר בכפר, ולא בשטחים הפרטיים אשר בבעלות הכנסייה המקומית.

בדצמבר 1949 הוכנה תוכנית לגירוש אנשי הכפר שהתגוררו בג'ש, יחד עם יישובים ערביים נוספים, אך היא לא יצאה לפועל עקב התנגדותם של משה שרת ואליעזר קפלן.^[9]

באוגוסט 1951 פנו נציגי כפר בירעם למספר משרדים ממשלתיים, בהם משרד הדתות, בבקשה להשתמש באדמותיהם על-מנת לקיים את משפחותיהם. התשובה הגיעה באותו החודש מדוד ענת, קצין הקשר לעדות הנוצריות, ובה נאמר, בין השאר, כי "מר סתוי, המושל הצבאי בגליל, בירר את עניין האדמות עם משרד החקלאות ונקבע שתושבי הכפר רשאים לקבל פיצויים על התקופה שאין ביכולתם ליהנות מיבולים אלה".

לאחר מלחמת ששת הימים החלו עקורי הכפר לבקר בשרידי הכפר, לקיים במקום אירועים וטקסים דתיים ולראשונה הביאו את מתיהם לקבורה במקום. בית הקברות פעיל גם כיום, ובו מצבות קבורה משפחתיות מונומנטליות. הכנסייה השוכנת בתחומי גן לאומי ברעם, נפתחת לקהל בעת חגים ואירועים. כמו כן, הם נוהגים לקיים מדי שנה בגן הלאומי קייטנה לילדים ממשפחות העקורים.

המאבק המשפטי

ערך מורחב – עקורי איקרית ובירעם

לקריאה נוספת

מרדכי אביעם, החפירה והמחקר של בתי הכנסת העתיקים בבירעם, מכמנים, 20, תשס"ז, עמ' 33–42
מרדכי אביעם, בתי הכנסת העתיקים של ברעם, קדמוניות, ל"ה, 2, תשס"ג, עמ' 118–125
רות עמירן, שבר תבליט מקושט מבית-הכנסת בכפר-ברעם, ארץ ישראל, ג', תשי"ד, עמ' 178–181

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא כפר בירעם בוויקישיתוף

ספי בן יוסף, בירעם: עדיין גולים בארצם, באתר ynet, 30 באוקטובר 2003
יואל שרון, גם אם אדמתי בוערת, באתר ynet, 26 בנובמבר 2007
אמנון גופר, ברעם הוא בירעם, באתר ynet, 5 במרץ 2009
רבקה שפק-ליסק, ברעם היה כפר יהודי עד המאה ה-13, באתר "e-mago"‏, 3 בדצמבר 2009
מיכאל יעקובסון, תמונות וסקירה פיזית של שרידי הכפר בבלוג "חלון אחורי", 21 באוגוסט 2013
עקורי איקרית וברעם, באתר הצופים העבריים בישראל

הערות שוליים

^ ¹ ² ³ ⁴ נתונים מסקר הכפרים (1945), שהוצגו מחדש בספר Hadawi, Village statistics 1945, Classification of Land and Area Ownership in Palestine, Beirut, 1970, ומהספר נסרקו לאתר PalestineRemembered.com.
^ ¹ ² זאב וילנאי, מדריך ארץ ישראל, ירושלים, דפוס "יהודה", תשי"ד-1954: "בין בתיו שרידי בית כנסת קדום, מחורבות היהודים היפות והמענינות ביותר בארץ".
^ רבקה שפק-ליסק, ברעם היה כפר יהודי עד המאה ה-13 e-mago, 3/12/2009
^ לפי מקורות אחרים מדובר ב-300 איש. אין נתונים מדויקים על מספר תושבי הכפר באותה התקופה, אך הדעה הרווחת היא שהיה מדובר במספר מאות.
^ בני מוריס, לידתה של בעיית הפליטים הפלסטינים 1947–1949, עמ' 316.
^ דוד בן-גוריון, מן היומן, עמ' 354
^ בני מוריס, לידתה של בעיית הפליטים הפלסטינים 1947–1949, עמ' 317.
^ פרשת כפר בירעם ועקוריו, באתר האינטרנט "כפר בירעם - אדם אדמה ושורשים ברי-קיימה", שהקים "ועד עקורי כפר בירעם"
^ חורפיש הייתה בתכנית המגורשים מישראל, באתר "פורטל הכרמל והצפון", ‏9 באוקטובר 2017

[סקר-1] ¹ ² ³ ⁴ נתונים מסקר הכפרים (1945), שהוצגו מחדש בספר Hadawi, Village statistics 1945, Classification of Land and Area Ownership in Palestine, Beirut, 1970, ומהספר נסרקו לאתר PalestineRemembered.com.

[וילנאי-2] ¹ ² זאב וילנאי, מדריך ארץ ישראל, ירושלים, דפוס "יהודה", תשי"ד-1954: "בין בתיו שרידי בית כנסת קדום, מחורבות היהודים היפות והמענינות ביותר בארץ".

[3] רבקה שפק-ליסק, ברעם היה כפר יהודי עד המאה ה-13 e-mago, 3/12/2009

[4] לפי מקורות אחרים מדובר ב-300 איש. אין נתונים מדויקים על מספר תושבי הכפר באותה התקופה, אך הדעה הרווחת היא שהיה מדובר במספר מאות.

[5] בני מוריס, לידתה של בעיית הפליטים הפלסטינים 1947–1949, עמ' 316.

[6] דוד בן-גוריון, מן היומן, עמ' 354

[7] בני מוריס, לידתה של בעיית הפליטים הפלסטינים 1947–1949, עמ' 317.

[history-8] פרשת כפר בירעם ועקוריו, באתר האינטרנט "כפר בירעם - אדם אדמה ושורשים ברי-קיימה", שהקים "ועד עקורי כפר בירעם"

[9] חורפיש הייתה בתכנית המגורשים מישראל, באתר "פורטל הכרמל והצפון", ‏9 באוקטובר 2017

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

@@ שורה 1: / שורה 1: @@
 {{עיר
-|שם=כפר בירעם
+| שם = כפר בירעם
-|סוג יישוב=יישוב לשעבר
+| סוג יישוב = יישוב לשעבר
-|שם בשפת המקור=ܟܦܪ ܒܪܥܡ {{רווח קשיח|6}} كفر برعم
+| שם בשפת המקור = ܟܦܪ ܒܪܥܡ, كفر برعم
-|תמונה=[[קובץ:Birem066.jpg|מרכז|250px]]
+| תמונה = [[קובץ:כפר בירעם בגליל 1938 - i אייכנגריןi btm8888.jpeg|מרכז|250px]]
-|כיתוב=שרידי הכפר
+| כיתוב = כפר בירעם בשנת 1938
-|מדינה=המנדט הבריטי
+| מדינה = המנדט הבריטי
-|סוג יחידה שלטונית ראשונה=[[מחוזות המנדט הבריטי|מחוז]]
+| סוג יחידה שלטונית ראשונה = [[מחוזות המנדט הבריטי|מחוז]]
-|יחידה שלטונית ראשונה=[[מחוז הגליל]]
+| יחידה שלטונית ראשונה = [[מחוז הגליל]]
-|שפה רשמית=[[ערבית]]
+| שפה רשמית = [[ערבית]]
-|שטח=12,250{{הערה|שם=סקר|{{סקר הכפרים|טבלה=I|נפה=Safad|עמוד=070}}}}
+| שטח = 12,250{{הערה|שם=סקר|{{סקר הכפרים|טבלה=I|נפה=Safad|עמוד=070}}}}
-|תאריך שטח=1945
+| תאריך שטח = 1945
-|יחידת שטח=[[דונם עות'מאני]]
+| יחידת שטח = [[דונם עות'מאני]]
-|גובה=
+| גובה =
+| סיבת נטישה = צו צבאי
-|תאריך ייסוד=
-|סיבת נטישה=צו צבאי
+| תאריך נטישה = [[13 בנובמבר]] [[1948]]
+| יישובים יורשים = [[דובב]], [[ברעם|קיבוץ ברעם]]
-|תאריך נטישה=[[13 בנובמבר]] [[1948]]
+| דת = [[נוצרים]], [[הכנסייה המרונית|מרונים]]
-|יישובים יורשים=[[דובב]], [[ברעם|קיבוץ ברעם]]
+| אוכלוסייה = 710
-|דת=[[נוצרים]] [[מארונים]]
-|אוכלוסייה=710
+| הערת אוכלוסייה ={{הערה|שם=סקר}}
+| אזור זמן = +2
-|שנת אוכלוסייה=1945
+| אתר אינטרנט =
-|הערת אוכלוסייה={{הערה|שם=סקר}}
+| מפה = {{מיקום מפורט בישראל|שם=בירעם|רוחב=33.0577|אורך=35.4348|כותרת=לא}}
-|צפיפות=
+| סוג יחידה שלטונית שנייה = [[נפות המנדט הבריטי|נפה]]
-|שנת צפיפות=
+| יחידה שלטונית שנייה = [[נפת צפת (המנדט)|נפת צפת]]
-|קואורדינטות=
+| תאריך אוכלוסייה = 1945
-|אזור זמן=+2
-|אתר אינטרנט=
-|מפה={{מיקום מפורט בישראל|שם=בירעם|רוחב=33.0577|אורך=35.4348|כותרת=לא}}
-|סוג יחידה שלטונית שנייה=[[נפות המנדט הבריטי|נפה]]
-|יחידה שלטונית שנייה=[[נפת צפת (המנדט)|נפת צפת]]
 }}
 [[קובץ:Kafr Bir'im synagogue ruins.jpg|שמאל|ממוזער|250px|שרידי [[גן לאומי ברעם|בית הכנסת העתיק]] בכפר ברעם. צילום מתחילת [[המאה ה-20]]]]
@@ שורה 34: / שורה 30: @@
 [[קובץ:Birem024.jpg|שמאל|ממוזער|250px|בית הקברות המרוני בבירעם, הנמצא עדיין בשימוש]]
 [[קובץ:Baram Church 1.jpg|שמאל|ממוזער|250px|פנים הכנסייה בעונת [[חג המולד]]]]
-'''בִּרְעָם''' ( ב[[ערבית]]: '''كفر برعم''') היה [[כפר]] נוצרי [[מארונים|מארוני]] ב[[גליל עליון|גליל העליון]]. תושביו פונו ממנו ב[[מלחמת העצמאות]] ולא הורשו לחזור אליו. מאז, הם מנהלים [[עקורי איקרית ובירעם|מאבק משפטי]] משותף עם עקורי הכפר [[איקרית]], במטרה לשוב ל[[אדמה|אדמותיהם]]. על אדמות הכפר הוקמו היישובים ה[[יהדות|יהודיים]] [[דובב]] ו[[ברעם]].
+'''בִּרְעָם''' (ב[[סורית]]: '''ܟܦܪ ܒܪܥܡ'''; ב[[ערבית]]: '''كفر برعم''', ב[[תעתיק]] מדויק: '''כפר בִּ֫רְעַם''') היה [[כפר]] [[מרונים|מרוני]] ב[[גליל עליון|גליל העליון]]. תושביו פונו ממנו ב[[מלחמת העצמאות]] ולא הורשו לחזור אליו. מאז, הם מנהלים [[עקורי איקרית ובירעם|מאבק משפטי]] משותף עם עקורי הכפר [[איקרית]], במטרה לשוב ל[[אדמה|אדמותיהם]]. על אדמות הכפר הוקמו היישובים ה[[יהדות|יהודיים]] [[דובב]]{{מקור|נושא=גאוגרפיה}} ו[[ברעם]].
-על פי [[ממצא ארכאולוגי|ממצאים ארכאולוגים]], התקיים באתר יישוב יהודי ב[[תקופת בית שני]], וב[[תקופת המשנה]] ו[[התלמוד]].{{הערה|שם=וילנאי|[[זאב וילנאי]], '''מדריך ארץ ישראל''', ירושלים, דפוס "יהודה", תשי"ד-1954: "בין בתיו שרידי בית כנסת קדום, מחורבות היהודים היפות והמענינות ביותר בארץ".}} יש הסוברים כי מדובר ביישוב היהודי [[כפר ברעם (יישוב עתיק)|ברעם]], וכי היישוב המארוני משמר את שמו.{{הערה|1=רבקה שפק-ליסק, [http://www.e-mago.co.il/Editor/history-3135.htm ברעם היה כפר יהודי עד המאה ה-13] e-mago, 3/12/2009 }}
+על פי [[ממצא ארכאולוגי|ממצאים ארכאולוגיים]], התקיים באתר יישוב יהודי ב[[תקופת בית שני]], וב[[תקופת המשנה]] ו[[התלמוד]].{{הערה|שם=וילנאי|[[זאב וילנאי]], '''מדריך ארץ ישראל''', ירושלים, דפוס "יהודה", תשי"ד-1954: "בין בתיו שרידי בית כנסת קדום, מחורבות היהודים היפות והמענינות ביותר בארץ".}} יש הסוברים כי מדובר ביישוב היהודי [[כפר ברעם (יישוב עתיק)|ברעם]], וכי היישוב המרוני משמר את שמו.{{הערה|1=רבקה שפק-ליסק, [http://www.e-mago.co.il/Editor/history-3135.htm ברעם היה כפר יהודי עד המאה ה-13] e-mago, 3/12/2009 }}
+==היסטוריה==
-==רקע==
-כפר בירעם היה כפר נוצרי מארוני בגליל העליון, כ-11 קילומטר צפון-מערבית ל[[צפת]] וכ-4 [[קילומטר]] דרומית ל[[גבול הצפון]] המפריד בין [[ישראל]] ל[[לבנון]]. הכפר השתרע על גבעות בגובה 750 מטרים מעל [[פני הים]]. בין בתי הכפר נמצאו חורבות של [[כפר ברעם (יישוב עתיק)|יישוב יהודי]] מימי [[המשנה]] ו[[התלמוד]], ו[[בית הכנסת בברעם|שרידי בית כנסת עתיק]].{{הערה|שם=וילנאי}}
+כפר בירעם היה כפר נוצרי מרוני בגליל העליון, כ-11 קילומטר צפון-מערבית ל[[צפת]] וכ-4 [[קילומטר]] דרומית ל[[גבול הצפון]] המפריד בין [[ישראל]] ל[[לבנון]]. הכפר השתרע על גבעות בגובה 750 מטרים מעל [[פני הים]]. בין בתי הכפר נמצאו חורבות של [[כפר ברעם (יישוב עתיק)|יישוב יהודי]] מימי [[המשנה]] ו[[התלמוד]], ו[[בית הכנסת בברעם|שרידי בית כנסת עתיק]].{{הערה|שם=וילנאי}}
-המשכיל ה[[צרפת]]י [[ויקטור גרן]] אשר ערך מסעות [[מחקר]] וכתב ספרים שהיו סיכומי מסעותו החקר ה[[גאוגרפיה|גאוגרפיים]] ו[[ארכאולוגיה|ארכאולוגיים]]  שלו, כתב על בירעם המארונית:{{הערה|1=[http://www.bet-alon.co.il/info/site_details.php?site_id=42 "ברעם- ישוב קדום", מתוך: בית יגאל אלון. מוזיאון ומרכז חינוכי- אדם בגליל, מאגר מידע]}}{{ציטוט|תוכן=בכפר בירעם יושבים 500{{הערה|1=לפי מקורות אחרים מדובר ב-300 איש. אין נתונים מדויקים על מספר תושבי הכפר באותה התקופה, אך הדעה הרווחת היא שהיה מדובר במספר מאות.}} מרונים רובם דלים ואביונים. בכנסייה שנבנתה לפני 30 שנה בקירוב משרתים שלושה כמרים, אשר הם עצמם עובדי אדמה פשוטים, כמוהם כבני עדתם... עכשיו אין היהודים באים להשתטח על הקברים ... בדקתי מקצתם ובהם שניים לא הרחק משרידי בית הכנסת שהזכרתי ראשון. ונוכחתי שעתה הם ריקים וכבודם גלה ושמם נמחה. באחד מהם יש שלושה תאים תת-קרקעיים קמורי תקרה שבתוך כל אחד מהם היה מקום לשני מתים. אחד הוסב לימים לבור מים"|מקור=ויקטור גרן|מרכאות=כן}}
+המשכיל ה[[צרפת]]י [[ויקטור גרן]] אשר ערך מסעות [[מחקר]] וכתב ספרים שהיו סיכומי מסעותו החקר ה[[גאוגרפיה|גאוגרפיים]] ו[[ארכאולוגיה|ארכאולוגיים]]  שלו, כתב על בירעם המרונית:
+{{ציטוט|תוכן=בכפר בירעם יושבים 500{{הערה|1=לפי מקורות אחרים מדובר ב-300 איש. אין נתונים מדויקים על מספר תושבי הכפר באותה התקופה, אך הדעה הרווחת היא שהיה מדובר במספר מאות.}} מרונים רובם דלים ואביונים. בכנסייה שנבנתה לפני 30 שנה בקירוב משרתים שלושה כמרים, אשר הם עצמם עובדי אדמה פשוטים, כמוהם כבני עדתם... עכשיו אין היהודים באים להשתטח על הקברים ... בדקתי מקצתם ובהם שניים לא הרחק משרידי בית הכנסת שהזכרתי ראשון. ונוכחתי שעתה הם ריקים וכבודם גלה ושמם נמחה. באחד מהם יש שלושה תאים תת-קרקעיים קמורי תקרה שבתוך כל אחד מהם היה מקום לשני מתים. אחד הוסב לימים לבור מים"|מקור=ויקטור גרן|מירכאות=כן}}
-ב-[[1945]] היו בכפר 710 תושבים,{{הערה|שם=סקר}} רובם הגדול [[מארונים]]. הכפר שכן על 12,250 [[דונם]],{{הערה|שם=סקר}} ש-1,200 מהם היו שייכים ל[[כנסייה]] המקומית. אדמות אלה [[הפקעה|הופקעו]] בשנת [[1953]]. תושבי הכפר עסקו בעיקר ב[[חקלאות]], במספר רב של שטחים חקלאיים שהיו בבעלותם ובהם היו מטעי [[עץ פרי|עצי פרי]] ו[[כרם|כרמי]] [[זית]]ים.
+ב-[[1945]] היו בכפר 710 תושבים,{{הערה|שם=סקר}} רובם הגדול [[מרונים]]. הכפר שכן על 12,250 [[דונם]],{{הערה|שם=סקר}} ש-1,200 מהם היו שייכים ל[[כנסייה]] המקומית. אדמות אלה [[הפקעה|הופקעו]] בשנת [[1953]]. תושבי הכפר עסקו בעיקר ב[[חקלאות]], במספר רב של שטחים חקלאיים שהיו בבעלותם ובהם היו מטעי [[עץ פרי|עצי פרי]] ו[[כרם|כרמי]] [[זית]]ים.
-==כיבוש הכפר==
+===כיבוש הכפר===
-ב-[[29 באוקטובר]] 1948, במלחמת העצמאות, נכבש הכפר, ללא התנגדות התושבים, על ידי [[חטיבה 7]] של [[צה"ל]] וב-[[7 בנובמבר]] נערך לתושבי הכפר [[מפקד אוכלוסין]], אשר נשמר ב[[משרד המיעוטים]], דאז ב[[צפת]]. ב-[[13 בנובמבר]] נצטוו התושבים לעזוב את כפרם ולעבור כחמישה קילומטרים צפונה, לתוך תחומי [[לבנון]], אף על פי ששלושה ימים קודם לכן, בישיבת דיווח של [[הממשל הצבאי על ערביי ישראל|המושל הצבאי]] של [[הגליל העליון]] המזרחי, אמר המושל, אלישע סולץ, ל[[דוד בן-גוריון]], שהיה דאז [[ראש ממשלת ישראל|ראש הממשלה]] ו[[שר הביטחון]] כי "למרוניטים (המארונים) יש להתייחס בידידות".{{הערה|1=דוד בן-גוריון, '''מן היומן''', עמ' 354}} חלק מהתושבים אכן גלו ללבנון, אך החלק האחר נשארו באזור הכפר והסתתרו במטעים ו[[מערה|מערות]].
+ב-[[29 באוקטובר]] 1948, במלחמת העצמאות, נכבש הכפר, ללא התנגדות התושבים, על ידי [[חטיבה 7]] של [[צה"ל]] וב-[[7 בנובמבר]] נערך לתושבי הכפר [[מפקד אוכלוסין]], אשר נשמר ב[[משרד המיעוטים]], דאז ב[[צפת]].
+במסגרת החלטת הצבא לפנות רצועה ברוחב של 5–15 ק"מ בצד הישראלי של הגבול עם לבנון מכל הכפרים הערביים שנמצאו בה,{{הערה|[[בני מוריס]], '''[[לידתה של בעיית הפליטים הפלסטינים 1947–1949]]''', עמ' 316.}} ב-[[13 בנובמבר]] נצטוו התושבים לעזוב את כפרם ולעבור כחמישה קילומטרים צפונה, לתוך תחומי [[לבנון]], אף על פי ששלושה ימים קודם לכן, בישיבת דיווח של [[הממשל הצבאי על ערביי ישראל|המושל הצבאי]] של [[הגליל העליון]] המזרחי, אמר המושל, אלישע סולץ, ל[[דוד בן-גוריון]], שהיה דאז [[ראש ממשלת ישראל|ראש הממשלה]] ו[[שר הביטחון]] כי "למרוניטים (המרונים) יש להתייחס בידידות".{{הערה|1=דוד בן-גוריון, '''מן היומן''', עמ' 354}} חלק מהתושבים אכן גלו ללבנון, אך הצבא התיר לחלק אחר לעקור לכפרים ערביים אחרים בישראל, רחוקים יותר מן הגבול. עשרות מהם נשארו באזור הכפר והסתתרו בוואדיות וב[[מערה|מערות]] בציפייה שצה"ל יאפשר להם לשוב לבתיהם.{{הערה|בני מוריס, '''לידתה של בעיית הפליטים הפלסטינים 1947–1949''', עמ' 317.}}
-ב-[[20 בנובמבר]] 1948 נפגשו נציגי התושבים עם [[שר המיעוטים]], השר [[בכור-שלום שטרית]], שהיה בביקור בכפר השכן [[ג'ש (גוש חלב)]]. בפגישה נמסר לנציגים כי על התושבים לעבור לכפר גוש חלב, אשר נמצא במרחק של כ-4 קילומטרים מכפרם. וזאת, תוך כדי הבטחת מספר נציגי מדינה - השר שטרית, המושל הצבאי סולץ, נציג [[משרד הביטחון]] יוסף יעקובסון וקצין הקשר עמנואל פרידמן - שהתושבים יוכלו לחזור לכפרם כעבור שבועיים, והוצאתם נובעת מהמצב הביטחוני הרעוע בצפון ובשל החשש להתקפות פתע מכיוון לבנון.{{הערה|שם=history|1=[http://www.birem.org/index.php/2011-12-29-19-38-38.html פרשת כפר בירעם ועקוריו], באתר האינטרנט "[http://www.birem.org/index.php/hebrew.html כפר בירעם - אדם אדמה ושורשים ברי-קיימה]", שהקים "ועד עקורי כפר בירעם"}}
+ב-[[20 בנובמבר]] 1948 נפגשו נציגי התושבים עם [[שר המיעוטים]], השר [[בכור-שלום שטרית]], שהיה בביקור בכפר השכן [[ג'ש (גוש חלב)]]. בפגישה נמסר לנציגים כי על התושבים לעבור לכפר גוש חלב, אשר נמצא במרחק של כ-4 קילומטרים מכפרם. וזאת, על פי עדות התושבים, מספר נציגי מדינה - השר שטרית, המושל הצבאי סולץ, נציג [[משרד הביטחון]] יוסף יעקובסון וקצין הקשר עמנואל פרידמן - הבטיחו להם שהם יוכלו לחזור לכפרם כעבור שבועיים, והוצאתם נובעת מהמצב הביטחוני הרעוע בצפון ובשל החשש להתקפות פתע מכיוון לבנון.{{הערה|שם=history|1=[http://www.birem.org/index.php/2011-12-29-19-38-38.html פרשת כפר בירעם ועקוריו], באתר האינטרנט "[http://www.birem.org/index.php/hebrew.html כפר בירעם - אדם אדמה ושורשים ברי-קיימה]", שהקים "ועד עקורי כפר בירעם"}}
-צה"ל אישר לעשרה שומרים, תושבי הכפר, להשאר בתחומו על-מנת לשמור על רכוש התושבים שפונו. שומרים אלה גורשו על ידי ה[[משטרה]] לאחר כשישה חודשים מיום הצבתם.
+צה"ל אישר לעשרה שומרים, תושבי הכפר, להישאר בתחומו על-מנת לשמור על רכוש התושבים שפונו. שומרים אלה גורשו על ידי ה[[משטרה]] לאחר כשישה חודשים מיום הצבתם.
-==לאחר 1948==
+===לאחר 1948===
-באפריל 1949, הוחכרו שטחי היבול של הכפר, על-אף התנגדות התושבים, בעלי הקרקעות, לחברה יהודית. הפועלים שהועסקו, היו ערבים מ[[הגליל]].
+באפריל 1949 הוחכרו שטחי היבול של הכפר, על-אף התנגדות התושבים בעלי הקרקעות, לחברה יהודית. הפועלים שהועסקו היו ערבים מ[[הגליל]].
-ב-[[21 ביולי]] [[1949]] נפגשו נציגי תושבי כפר בירעם עם השר בכור-שלום שטרית ותבעו את מימוש הבטחתו להשיבם לכפר. השר ענה ב[[מברק]] אשר הגיע ב-[[30 ביולי]] אותה השנה, ובו נכתב: "אנא התאזרו במעט סבלנות".{{הערה|שם=history}}
+ב-21 ביולי 1949 נפגשו נציגי תושבי כפר בירעם עם השר בכור-שלום שטרית ותבעו את מימוש הבטחתו להשיבם לכפר. השר ענה ב[[מברק]] אשר הגיע ב-30 ביולי אותה השנה, ובו נכתב: "אנא התאזרו במעט סבלנות".
-באוקטובר [[1949]] ביקשו נציגי כנסיית בירעם להשתמש באדמות הכנסייה בכפר. הממשל אישר לאנשי הכמורה להחכיר את האדמות לעונה אחת, חורף 1949 בלבד. למעשה, עד תום [[הממשל הצבאי על ערביי ישראל|הממשל הצבאי]] לא הורשו העקורים לבקר בכפר, ולא בשטחים הפרטיים אשר בבעלות הכנסייה המקומית.
+באוקטובר 1949 ביקשו נציגי כנסיית בירעם להשתמש באדמות הכנסייה בכפר. הממשל אישר לאנשי הכמורה להחכיר את האדמות לעונה אחת, חורף 1949 בלבד. למעשה, עד תום [[הממשל הצבאי על ערביי ישראל|הממשל הצבאי]] לא הורשו העקורים לבקר בכפר, ולא בשטחים הפרטיים אשר בבעלות הכנסייה המקומית.
+בדצמבר 1949 הוכנה תוכנית לגירוש אנשי הכפר שהתגוררו ב[[ג'ש]], יחד עם יישובים ערביים נוספים, אך היא לא יצאה לפועל עקב התנגדותם של [[משה שרת]] ו[[אליעזר קפלן]].{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=https://www.karmel.co.il/חברה/עוע|כותרת=חורפיש הייתה בתכנית המגורשים מישראל|מידע נוסף=באתר "פורטל הכרמל והצפון"|תאריך=9 באוקטובר 2017|תאריך_וידוא=8 בדצמבר 2023}}}}
-באוגוסט [[1951]] פנו נציגי כפר בירעם למספר משרדים ממשלתיים, ביניהם [[משרד הדתות]] בבקשה להשתמש באדמותיהם על-מנת לקיים את משפחותיהם. התשובה הגיעה באותו החודש מדוד ענת, קצין הקשר לעדות הנוצריות ובה נאמר, בין השאר, כי "מר סתוי, המושל הצבאי בגליל, בירר את עניין האדמות עם [[משרד החקלאות]] ונקבע שתושבי הכפר רשאים לקבל פיצויים על התקופה שאין ביכולתם ליהנות מיבולים אלה".
+באוגוסט [[1951]] פנו נציגי כפר בירעם למספר משרדים ממשלתיים, בהם [[משרד הדתות]], בבקשה להשתמש באדמותיהם על-מנת לקיים את משפחותיהם. התשובה הגיעה באותו החודש מדוד ענת, קצין הקשר לעדות הנוצריות, ובה נאמר, בין השאר, כי "מר סתוי, המושל הצבאי בגליל, בירר את עניין האדמות עם [[משרד החקלאות]] ונקבע שתושבי הכפר רשאים לקבל פיצויים על התקופה שאין ביכולתם ליהנות מיבולים אלה".
 לאחר [[מלחמת ששת הימים]] החלו עקורי הכפר לבקר בשרידי הכפר, לקיים במקום אירועים וטקסים דתיים ולראשונה הביאו את מתיהם ל[[קבורה]] במקום. בית הקברות פעיל גם כיום, ובו מצבות קבורה משפחתיות מונומנטליות. ה[[כנסייה]] השוכנת בתחומי [[גן לאומי ברעם]], נפתחת לקהל בעת חגים ואירועים. כמו כן, הם נוהגים לקיים מדי שנה בגן הלאומי [[קייטנה]] לילדים ממשפחות העקורים.
@@ שורה 77: / שורה 77: @@
 * רבקה שפק-ליסק, [http://www.e-mago.co.il/Editor/history-3135.htm ברעם היה כפר יהודי עד המאה ה-13], באתר "[http://www.e-mago.co.il e-mago]"{{כ}}, 3 בדצמבר 2009
 *[[מיכאל יעקובסון]], [http://michaelarch.wordpress.com/2013/08/21/%D7%A1%D7%99%D7%91%D7%95%D7%91-%D7%91%D7%A9%D7%A8%D7%99%D7%93%D7%99-%D7%94%D7%9B%D7%A4%D7%A8%D7%99%D7%9D-%D7%90%D7%99%D7%A7%D7%A8%D7%99%D7%AA-%D7%95%D7%91%D7%99%D7%A8%D7%A2%D7%9D-%D7%91%D7%92%D7%91/ תמונות וסקירה פיזית של שרידי הכפר] בבלוג "חלון אחורי", 21 באוגוסט 2013
-*[http://www.zofim.org.il/old_website/trips_system/info.asp?item_id=16 עקורי איקרית וברעם], באתר הצופים העבריים בישראל
+*[http://www.zofim.org.il/old_website/trips_system/info.asp?item_id=16 עקורי איקרית וברעם], באתר [[הצופים העבריים]] בישראל
 ==הערות שוליים==
 {{הערות שוליים}}
+{{בקרת זהויות}}
-[[קטגוריה:קהילות ויישובים ערביים שנחרבו במלחמת העצמאות|בירעם]]
-[[קטגוריה:מועצה אזורית הגליל העליון|בירעם]]
-[[קטגוריה:הגליל העליון]]
+[[קטגוריה:הגליל העליון: קהילות ויישובים ערביים שנחרבו במלחמת העצמאות]]
+[[קטגוריה:ברעם]]
+[[קטגוריה:מרונים]]
+[[קטגוריה:יישובים ערביים המשמרים שם עברי|כפר בירעם (ברעם)]]

כפר בירעם (יישוב לשעבר)
**ܟܦܪ ܒܪܥܡ, كفر برعم**
כפר בירעם בשנת 1938
כפר בירעם בשנת 1938
טריטוריה	המנדט הבריטי המנדט הבריטי
מחוז	מחוז הגליל
נפה	נפת צפת
שפה רשמית	ערבית
שטח	12,250^[1] דונם עות'מאני (1945)
סיבת נטישה	צו צבאי
תאריך נטישה	13 בנובמבר 1948
יישובים יורשים	דובב, קיבוץ ברעם
דת	נוצרים, מרונים
אוכלוסייה	‏
‑ ביישוב לשעבר	710^[1] (1945)
קואורדינטות	33°02′37″N 35°24′51″E / 33.04348056°N 35.41404444°E / 33.04348056; 35.41404444
אזור זמן	UTC +2
מפת מיקום מפה מפורטת (למפת אצבע הגליל מוגדלת) בירעם (למפת אצבע הגליל רגילה) בירעם (למפת ישראל רגילה) ירושלים תל אביב חיפה ראשון לציון אשדוד באר שבע נתניה אילת קריית שמונה בית שאן קצרין טבריה עפולה חדרה נהריה עכו כרמיאל אשקלון מצפה רמון ערד עזה יריחו ירדן סוריה לבנון סיני (מצרים) הים התיכון נצרת לוד רהט הים האדום בירעם (למפת ישראל מוגדלת) ירושלים תל אביב חיפה ראשון לציון אשדוד באר שבע נתניה אילת קריית שמונה בית שאן קצרין טבריה עפולה חדרה נהריה עכו כרמיאל אשקלון מצפה רמון ערד עזה יריחו ירדן סוריה לבנון סיני (מצרים) הים התיכון נצרת לוד רהט הים האדום בירעם